פרשת תרומה

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

לק"י פרשת תרומה תשס"ט

פרשתנו עוסקת באחת מנקודות היסוד בחיי היהודי, קביעת המקום לאל. הכנסת האל האינסופי, שאין העולם מקומו, לתוך הקיום של האדם הסופי היא מהנקודות הקשות יותר להתמודדות במחשבת הקיום היהודי.

רבי עקיבא באחד מדיוניו (או וויכוחיו) עם טורנוסרופוס מספר לנו שהקב"ה אפילו שונא את מי

שמכניס את קיומו לתוך תבנית מוכרת בעולם הזה:

"מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא.

אמר לו: למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב ואת עשו שנאתי? אמר לו: למחר אני משיבך.

למחר אמר לו: רבי עקיבא, מה חלמת זה הלילה ומה ראית?

אמר לו: בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס, אמר לו: לא קראת שם כלביך, אלא ושמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות. אמר לו רבי עקיבא: ומה בינך לביניהם, אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך, כעסת?! והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם. הוי, ואת עשו שנאתי!"

הבעיה המהותית אינה רק בעניין של מציאת המקום הפיזי

המתאים לאל במ רחב חיינו אלא עצם הקשר בין קיומ ו של

האדם לבין קיומו של האל, האם קיום מצוות למשל מעלה או מוריד מצד האל היא משאלות היסוד שהאדם מוטרד מהם?!

בעברית פשוטה ניתן לומר כי היות ו- ∞ = 1 + ∞, וגם

∞ = 999,999,999 + ∞, הרי שלפיכך אין זה משנה מה נעשה או מה לא נעשה כבני אדם בעלי קיום מוגבל איננו נוגעים כלל

ב'קיומו' של האל.

חז"ל התמודדו רבות עם סוגיה זו של הכלת האל האינסופי

'עשה זאת בעצמך'

בתוך חיינו הסופיים, בין השאר במדרשים הנוגעים להקמת

המשכן בפרשתנו, כך למשל:

"ותכלת וארגמן, ועורות אלים, ושמן למאור וגו' אמר רבי יהודה בר רבי סימון:

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי..."

וממשיך המדרש ומונה את כל החומרים שהתנדבו בני ישראל ל בניית המשכן וכיצד לפני נדבת העם נתן אותם הקב"ה לישראל, מה שמזכיר מאוד את הפסוק ים שהושמטו מ תפילתנו ב"ויברך

דוד", שם אומר דוד המלך:

"וְכִי מִי אֲנִי, וּמִי עַמִּי, כִּי-נַעְצֹר כֹּחַ, לְהִתְנַדֵּב כָּזֹאת: כִּי-מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ."

נזכיר שדוד המלך לא זכה להקים מקדש לה ' ואולי באמירתו זו היתה נחמתו כי אין זה באמת משנה לקב"ה אם יוקם מקדש אם לאו...

אגב, רבים מהדיונים שהתקיימו בין השניים הופנו ליחסי אדם-אל, כאשר הרשע סובר, בין השאר, כי מעשי האדם אינם יכולים להשפיע על האל (ואולי אף להיפך...).

מדרש תנחומא, תרומה, כה, ג.

גם מי שטרם לקח את הקורס בחשבון אינפיניטסימאלי יודע שאינסוף כותבים כך: ∞

אם ניתן לומר כך...

בתורת הקבלה ישנה התייחסות נרחבת ל-'אל-הנגלה' שהוא מתפרט במערכת הספירות מעלותיה ודרגותיה אך כמעט ולא ניתן למצוא התייחסות ל-'אל-הנעלם' הכינוי שניתן לאל הנעלם, למקור, הוא אין סוף (א"ס).

מדרש תנחומא, תרומה, כה, ה. נציין כי בסיום המדרש, לאחר מניין כל הטובות, הקב"ה אומר בהקשר של עולם הבא "אתם פורעים לי ואני מעלה עליכם כגומלים עלי", אך לא בעולם הבא עסקינן כרגע ולכן לא נגע בזה.

דברי הימים א כט יא.

לק"י פרשת תרומה תשס"ט

אותו ר' יהודה בר רבי סימון מביא גם את הדברים הבאים:

"אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו... ובשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כה ח), אמר משה לפני הקב"ה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א', ח כז), ואומר את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש? א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן" הקב"ה אינו מצפה שנעזור לו, שנעשה לו את היום, או שנגרום לבוקר שלו להיראות טוב יותר. ייתכן ויש פה שעור קטן בענווה מחד, אך מאידך כן יש עניין במעשי האדם, 'אלא לפי כחן' אומר הקב"ה למשה. זה עניין בשבילכם, לא בשבילי.

נקודה מעניינת עולה בפרדוקס של גלילאו ובמדרש הבא:

"כותי אחד שאל את ר' מאיר... אמר לו אפשר אותו שכתוב 'הלא את השמים ואת הארץ אני מלא' (ירמיה כג כד) היה מדבר עם משה מבין שני בדי ארון? אמר לו הבא לי מראות גדולות, הביא לו, אמר לו ראה בוביא שלך, ראה אותה גדולה, הבא לי מראות קטנות, הביא לו, ראה שם בוביא שלך, ראה אותה קטנה, אמר לו אם שאתה בשר ודם משנה עצמך בכל [מה] שתרצה, מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה אתמהא, הוי כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשרוצה מדבר עם משה מבין בדי ארון. אמר ר' אניא בר סוסיי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבודו, פעמים שמדבר עם אדם מבין שערות ראשו הה"ד ויען ה' את איוב מן הסערה (איוב לח א) מבין סערות ראשו"

אז נתחיל בר' מאיר, בכל זאת הוא נולד כמעט 1,500 שנים לפני גלילאו. רבי מאיר מראה לכותי מראה ואומר לו כי הנה בשר ודם משנה את גודלו. מחד ברור לנו שהכותי לא שינה את גודלו, אבל הופעתו (בבואתו) אכן נשתנתה כפי שהיא נתפסה בעיניו. התפיסות של הכותי מוכתבות ממוסכמות הינן יחסיות, אבל יש בהם בעיה שכן אפילו את עצמו יכול הכותי לתפוס כגדול וכקטן. וכיצד מקבע מה גדול ומה קטן? אם נחזור לענייננו הרי שהאינסוף גדול מהסופי ומוסכם על כולם כי:, לפיכך איננו מצליחים להבין איך נכנס האינסופי לסופי.

ועכשיו במעבר חד 1,500 שנה מאוחר יותר, גליליאו גליליי, מי שעיניו

בהו זמן רב בטלסקופ בהיותו אסטרונום, היה בין השאר גם פילוסוף ופיזיקאי. גלילאו אמר שלכל מספר טבעי יש את החזקה הריבועית שלו (שהיא גם מספר טבעי) או במילים אחרות לכל מספר שיש לו שורש שלם, ניתן להתאים מספר טבעי יחיד שהוא השורש שלו - ואילו לכל מספר טבעי ניתן להתאים מספר יחיד בעל שורש שהוא הריבוע שלו. כלומר ניצור זוגות של מספרים כך (a,b), כאשר a מייצג מספר טבעי ו-

b מייצג מספר בעל שורש שלם ומקיים תמיד b= a. ככל שנמשיך הלאה עם המספרים ייווצר מרחק גדול יותר בין בני הזוג, כך:

לא, זה לא רבי מאיר...

אז איפה הפרדוקס?

לא להלחץ, תכף נסביר...

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה ד. את המדרש הזה (ועוד נוספים שאינם כאן עימנו היום...) מצאתי בדבריו של הרב אורי ליפשיץ שכתב דברים נפלאים בנושא לאור לימוד משותף עם הרב שג"ר.

שהיה תלמידו של ר' עקיבא מתחילת דברינו.

שהיה בעל יכולת הגדלה של פי 30 בלבד!!!

לק"י פרשת תרומה תשס"ט

לכאורה כפי שנראה, לא חשוב כמה נמשיך עם הסדרה הזו, מספרם של המספרים הטבעיים (a)

זהה למספרם של המספרים ה טבעיים בעלי שורש שלם (b). הדבר נראה כסותר את העובדה

הברורה, לכאורה, שיש יותר מספרים טבעיים ממספרים בעלי שורש שלם. אז מה אמר גליליאו על הסתירה הזו? מכאן הסיק גלילאו שמושגי ה "גדול", "קטן"ו"שווה" המוכרים לנו מקבוצות סופיות אינם תקפים באותה צורה עבור קבוצות אינסופיות, וניסיון

לשימוש בהם מוביל לסתירה.

ואולי זה בדיוק מה שאומר ר ' מאיר לאותו כותי 'גדול וקטן זה הבעיה שלך? שטויות זה רק בעיניים שלך'. סיומו של המדרש ע"י אמירתו של ר ' אניא בר סיסיי מתאימה אף היא להסבר זה,

הגודל לא קובע. באינסוף יחסי הגודל אינם מחייבים ואולי אינם קיימים כלל.

לסיום, כדי לא לצאת מתמטיקאי חסר רגשות אציין נקודה נוספת העולה מהמדרש האחרון ומפרשתנו. הצבת המראה מול הכותי מצביעה על הפער הקיים אצל כל אדם בין 'מי אני באמת'

ובין 'מי האחר חושב שאני '. לעולם ישנו פער בין האני הפנימי האמיתי שלי ו בין האני המצטייר כלפי חוץ אך עם כל זאת בסופו של דבר הנה, אדון כותי, עומד ומדבר עם רבי מאיר. כולנו בסופו של דבר חיים עם הפער הזה ו למרות זאת מנהלים קשרים מהותיים ביותר עם הסובבים אותנו. הפער לא מפריע לקשר עם האחר להתקיים, הוא רק דורש מאיתנו להיות מודעים אליו ולהתמודד עם החסרון הזה הטבוע בעולמנו והשלכותיו הכואבות. עובדה שכולנו בסופו של דבר לא צריכים

הסברים למה חיוך של האחר עושה לנו נעים, ולמה אנו אוהבים להיות נאהבים.

בפרשתנו ובתורה ככלל ישנו בעצם פתרון קיומי לבעיה הנוראית הזו, הפתרון המופיע בפרשתנו הוא בעצם ההתגלות והשיח, אותו שיח שמתוכו נגזרים כל החוקים והמצוות: "כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ".

עצם המפגש (הלא נתפס) בין הקב"ה למשה, בין הקב"ה לישראל במעמד הר סיני, הוא שבירת כל

המוכר והמוסכם על ידינו, הוא מעבר להבנה, הוא קיומי, הוא החיים עצמם.

את חידת השבוע צירפתי בגוף המייל...

אשמח לתגובותיכם,

אריאל ז'יטניצקי.

הרי רק תחילת הרשימה של המספרים הטבעיים שאין להם שורש שלם: 2,3,5,6,7,8,10,11,12,13,14,15, ועוד רבים וטובים אחרים.

מי שמתעקש להבין מה התגלגל מהתובנה הזו מוזמן לפה.

ואולי בדיוק זה המפתח לרכך את הסתום בכל הקשור לצמצום שהיטיב בו הקב"ה ליציריו...

נקודה זו עלתה בדברים שכתב הרב אורי ליפשיץ המוזכרים גם בהערה 9.

או צעד נוסף קדימה כמו שאמר מישהו פעם 'האדם אינו מי שהוא חושב שהוא, הוא גם אינו מי שהאחר חושב שהוא, האדם הוא מי שהוא חושב שהאחר חושב שהוא'.

טוב נו, תלוי איזה אחר...

אקזיסטנציאלי בלע"ז.