פרשת תולדות

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"עשבת פרשת תולדות

בפרשתנו אחד המאורעות התמוהים ביותר בין סיפורי האבות של האומה הישראלית. עד עתה לאורך כל הדורות הבן הנבחר היה הבן המועדף, הממשיך הברור של אביו (גם כאשר היו כמה אופציות...). במקרה שלנו ישנן שתי אופציות כמעט שוות, אלא שלאחד יתרון על האחר, הוא

בכור. במעמד הקריטי ביותר שייקבע מי יוביל את העם הנבחר, מעמד הברכות הניתנות על ידי יצחק, סוף הסיפור ידוע, יעקב "גונב" את הברכות מאחיו, בכורו מלידה.

שאלות רבות נשאלו, סימני שאלה רבים הוצבו, על מעשהו זה של יעקב. האמנם עם שלם 'זכה' במעמדו בשל ברכה זאת בזכות שקריו של יעקב? ומדוע שיקר יעקב? וכיצד היה מסוגל? ועוד ועוד.

יש מי שבחרו לעשות עם זה סוג של סלאלום להטוטני כגון השפת אמת:

חז"ל דרשו הפסוק "הַצּיִלָה נַפְשׁיִ מִשּׂ פְַת שׁ קֶֶר" על יעקב אבינו עליו השלום בעת שהוצרך לומר "אנכי עשו בכורך". כי שקר אין לו רגלים. רק בני אדם המשקרים, ע"י שדבוקים בשקר, נותנין כח וקיום להשקר בעולם. כמו שכתוב "שמאבדין העולם וכו'". אבל הצדיק שדבוק באמת, אף שנצרך להשתמש לפעמים גם בהשקר כמו שאמרו "מותר לשנות מפני דרכי שלום", שמי שמכוין להאמת ואינו מדבק עצמו בהשקר יוכל עוד על ידי זה לבטל השקר. כי עולם הזה נקרא עלמא דשיקרא ולכן נצרך לפעמים לתקן העולם על ידי השקר עצמו. רק שצריך לזה סייעתא דשמיא שלא להתדבק

גוסטב דורה, ברכת יצחק ליעקב, 1880

הרצון בהשקר ח"ו. וזה שכתוב הַצּיִלָה נַפְשׁיִ דיקא, שלא להתדבק בשפת שקר שמוציא מפיו כנ"ל. [ויש להבין בזה סוף הפסוק "שׁ כַָנְתּיִ עִם אָהֳלֵי קֵדָר, אֲנִי שׁלָוֹם וְכִי אֲדַבּרֵ הֵמּהָ לַמּ לְִחָמָה" כנ"ל].

דבריו של האדמו"ר מגור מנסים לבנות מודל להתמודדות בעולם שהאמת

נעדרת ממנו ומהווה איזה יעד נעלם לשאוף אליו ולהידבק בו. ובכל זאת, הכיצד?

ללא ספק סיפור זה של שני תאומים הינו מדרגה חדשה ביחסי הורים וילדים במקרא. תאומים? איך אוכלים את זה? ואכן רבקה שואלת שאלה זו עוד בעת נשיאתם בבטנה:

פלוני, יעקב ועשיו, מתישהו, איכשהו

וַיִתְּרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּּה וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי

לימים גדלו הנערים כפי שאנו יודעים, המדרש והפרשנים משלימים את מה שקרה עד לאותם

ויגדלו הנערים ר' פינחס בשם ר' לוי משל להדס ועצבונית שהיו גדילים זה על גבי זה, כיון שהגדילו הפריחו זה ריחו וזה חוחיו, כך כל שלש עשרה שנה הולכים שניהם לבית

אולי נכון יותר לומר 'מי יהיה העם הנבחר'?

שפת אמת, פרשת תולדות (תרל"ה, ד"ה חז"ל).

נתון מעניין, בחיפוש אחר "שקר" באתר ויקיפדיה מקבלים בין שאר התוצאות את "מפלגת העבודה הישראלית". ובאתר הסאטירי "אינציקלופדיה" מקבלים תחת הערך "שקר" את הכרזת העצמאות...

יתכן ולא ניתן להיות צדיק בודד בסדום מבלי לקיים את דברי דוד: "עִם-נָבָר, תִּתָּבָר; וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתַּפָּל" לעומת " עִם-חָסִיד, תִּתְחַסָּד; עִם-גִּבּוֹר תָּמִים, תִּתַּמָּם" (שמואל ב כב, כו-כז).

בראשית רבה, סג.

הספר ובאים מבית הספר, לאחר י"ג שנה זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודה זרה.

מי שבחר לפרש את המדרש הזה ולקחת אותו צעד גדול קדימה הוא מי שהרבה לעסוק בחינוך על

גווניו השונים הרש"ר הירש:

"הניגוד העמוק בין נכדי אברהם מקורו העקרי היה לא רק בתכונותיהם אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות; תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם, ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו"...

אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור אל נפש עשיו, אילו הקדימו לשאול עצמם היאך יכולים גם האומץ הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשיו, היאך יכולים להטות כל אלה שכם לדרכי ה' – כי אז הגיבור של העתיד לא היה הופך ל'גיבור ציד' אלא ל"גיבור לפני ה' באמת". יעקב ועשיו, על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם; עוד מראשית היתה חרבו של עשיו כורתת ברית עם רוחו של יעקב, ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך.

אך לא כן היה ו"יגדלו הנערים" רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכל לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו ויחד נתגדלו אהובה קליין, כ"ח חשון תשס"ט נתחנכו ולמדו, והיו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם".

לו אמרו זאת גדולים מאיתנו ייתכן ולא היינו מעיזים לפרש כך את מעשיו של יצחק, אך נראה שהרש"ר הירש בוחר לבקר את דרך חינוכו של יצחק את בניו עד כדי שהוא האשם בבחירה של עשו, בנו, בדרכו הרעה.

אם נפנה את תשומת ליבנו למענה של הקב"ה לפנייתה של

רבקה נוכל לראות כי כבר אז רמז לה על דרך החינוך

המתאימה לתאומים: "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ... וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ". היה עליהם להיפרד כבר אז, לנהוג עם האחד כך ועם השני אחרת. את האחד לחוג ג'ודו ואת השני לחוג

שחמט. האחד בפנימיה ותנועת נוער והשני בחינוך אקסטרני

ובקבוצת כדורגל לנוער. אך לשם כך יש צורך בחוש מיוחד,

בהשקעה רבה בבחינה מדוקדקת ובאהבה אין קץ וכמובן

and Esau)1820 before(,West Benjamin 8

שזה גם צריך להיות במקום בו הרצון והיכולת נפגשים.

Isaac to Presented Jacob

יצחק עיוור, עיוור לצרכי בניו. אינו יודע להבחין בין יעקב לעשיו עד כדי כך שיעקב יכול לרמותו. החשש היחיד של יעקב הוא שאביו יגלה זאת רק אם: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי". רק אולי. כי בפועל היה

סיכוי טוב כנראה שלא ירגיש כלל בבנו. ובאמת רק אם ימוש את בנו ידע מי הוא וייטיב את דרכו

בחינוך בניו כמו שלמדנו "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי-יַזְקִין, לֹא-יָסוּר מִמֶּנָּה". במקרה שלנו כפי שבחר לפרש הרש"ר הירש, החינוך לא היה לפי דרכו של עשו ועל כן לכשהזקין הוא אכן סר ממנו.

כפי שהיטיב לכתוב הרב אבישי שרייבר בעלון של שיח לפני כמה שנים.

אולי היו האחים התאומים הראשונים בהיסטוריה האנושית? (למי שלא קרא מדרשים על בני אדם וחווה)

אולי לכך כיוון המשורר (דורי בן זאב) כששר את שיר הבילבול ("הרצון והיכולת נפגשים בתרנגולת נפגשים בתרנגולת וביצה",... מי אמר אב ובן?).

נקודה מעניינת מאוד על אופיו זה של יצחק (כפי שבא לידי ביטוי בזוגיות שלו עם רבקה) ניתן למצוא בדברים שכתב הרב בני לאו על פרשתנו ופורסמו בעיתון הארץ לפני כשנה.

את מניעיו של יצחק לחינוך שכזה ולקשר כהה שכזה עם בניו ניתן לזקוף לאופיו כפי שהזכרנו בשבוע שעבר, יצחק הוא אכן מיוחד. יצחק הוא זה שמצליח להיכנס לנעלי קודמיו ולהמשיך הלאה. הוא אינו צריך דרך מיוחדת ואולי לפיכך הוא אינו יודע כזאת גם כלפי בניו. עד כדי כך שפרשתנו פותחת בפסוק מוזר מאוד.

לאחר הפתיחה "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם" אנו

מצפים לאזכור של בניו כפי שאנו רגילים ממקרים

אחרים במקרא. במקום זאת הפסוק ממשיך "אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק", הבנים אכן אינם מופיעים, הכתוב מספר לנו כי יצחק רואה את תולדותיו שלו כאביו (?!). האם הוא שואף להגשים בהם את מה שהחמיץ "בגלל" אביו? האם הוא רוצה שהם יהיו מה שהוא לא היה? האם Feels Isaac (1903 before),Tissot James הוא לחץ יותר מידי? האם היה אדיש? האם הוא לא היה On Looks Rebekah as Jacob בכלל?

הרש"ר הירש ברקע לדבריו נסמך על כך ש"בשום מקום לא נמנעו חז"ל מלגלות חולשות במעשי אבותינו הגדולים. דווקא על ידי כך הגדילו והאדירו את לקחה (של התורה) לדורות". כתוצאה מכך הצליחו הפרשנים ודורשי הדרשות לתלות תילי תלים של חטאים פשעים ועוונות בכל ל"ו צדיקים של כל דור במנהיגי האומה ובראשיה. לא לזאת כוונתי כאן. יתכן ויצחק לא חטא ולא החטיא. וכי יש ערובה למישהו כי את בניו כיוון לדרך הנכונה? וכי יש מי שאם לא היה זה טבעי היה מוכן לקחת אדם זר ולפרוש מעל עתידו החינוכי את כנפי האחריות המוסרית שלו. אולי כמו כולנו יצחק קיווה שבסוף יהיה טוב.

יעקב דאג באופן אקטיבי ובעזרת

תבונתה של אימו, שלכל הפחות בחייו

שלו אכן כך יהיה.

שתהיה שבת שלום,

אריאל ז'יטניצקי.

1637,Jacob segnet Isaak blinde Der,Ribera de éJos

לקינוח: הערה: מסתבר שישנם מי שמדפיסים את הדפים הללו (אכן נוח יותר לקרוא מנייר, יש כאלו שזה אף זמין יותר ממחשב עבורם). על מנת ליישר קו עם המתחרים 🙂, נעשה נסיון להקפיד על העקרונות שהוטוו ע"י מורי הוראה בנושא מיחזור עלוני השבת כך שדפים אלו לא יהיו טעוני גניזה (למי שחשש). לכו תדעו על מה יתעקשו שם בבי"ד של מעלה, סה"כ הם קרובים יותר לחור באוזון, לא?! 🙂...

איזה ביטוי מפרשתנו מופיע כאן? פתרון החידה משבוע שעבר: קבורת שרה...

נכון שבסיפור המקראי הם טרם נולדו, אך אין זו קושיא אלא אדרבא, היה על הכתוב להביא פסוק זה לאחר לידתם של בניו (נכון שניתן לראות בפסוק פתיח לפרשיה כולה ואז אין שאלה).

דוגמאות רבות לעניין, ראו בראשית ו, ט: "אלה תולדות נוח... ויולד נוח, שלושה בנים, את שם, את חם ואת יפת"; בראשית י, א: "ואלה תולדות בני-נוח, שם חם ויפת, וייוולדו להם בנים"; בראשית יא, י: "אלה תולדות שם... ויולד את- ארפכשד"; בראשית לו, ט: "ואלה תולדות עשיו, אבי אדום"; בראשית לז, ב: "אלה תולדות יעקב, יוסף".

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע