פרשת חיי שרה
"פרשת חיי שרה" — דף מתוך "בין הנכתב לנגלה — על פרשת השבוע", סדרת דפי פרשת השבוע של אריאל ז'יטניצקי: קריאה מחודשת בפסוקים, שאלות, מדרשים והרבה סימני שאלה. הדף מיועד לצפייה, להורדה ולהדפסה לשולחן שבת.
קריאת הדף כטקסטבלי לפתוח PDF
הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.
תש"ע שבת פרשת חיי שרה
עיקרה של פרשתנו עוסק בשליחות עבד אברהם למציאת אישה לבנו, יצחק. מי שיקרא היטב את הדברים ישים לב לכפילות התיאורים אודות המעשה. במדרש שדורשיו היו ערים לכפילות זו נכתב: "יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים" טעם זה מסביר את הסיבה בהרחבת הדברים אך משאיר אותנו עם סימן שאלה לגבי מהותם של הכפילויות, בדברים הבאים אנסה לתת כמה נקודות למחשבה אולי מענה קטן לחלקם לפחות.
יצחק נראה כדמות פאסיבית עוד טרם פרשתנו וכן הלאה. הוא היה פאסיבי כאשר נלקח לעקידה, הוא אינו בוחר את אשתו אלא אביו מסדר לו שידוך ועבדו סוגר עניין. הוא חופר בארות שנחפרו
כבר לפניו על ידי אברהם ואף קורא להם בשם שכבר ניתן להם. מאוחר יותר כאשר ימלא את תפקידו כאב לשניים שני בניו 'ישחקו' בו כל אחד בתורו ויטו את תשומת ליבו וברכותיו לטובתם האישית כאשר אין לו כל אמירה משלו בעניין.
תפקידו של יצחק כפי שהזכירו לנו הכתובים והשיחות בין הקב"ה לאברהם עד כה הינו להיות זרעו של אברהם. לפיכך נראה על פניו כי הפאסיביות של יצחק מסתדרת היטב עם התפקיד שיועד לו, להיות ממשיך. אין לו מעצמו כלום, הוא עושה כל שיאמרו לו הוא אינו מורד ואינו חדשן, לא מהפכן ולא אנארכיסט. פשוט כלי מכיל ברכה ומה שבא מאביו, ברוך הבא.
עם כל זאת יש דבר אחד שנראה שהוא אכן עושה בעצמו:
וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ,
וַיִקַּּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ;
וַיִנָּּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ
הרב יאיר דרייפוס, בדברים שכתב על הפרשה, הזכיר את המתח שכולנו מרגישים במאורעות שונים בחיים ובאופן חד במציאת בן זוג:
שידוכה של אישה לאיש ואיש לאישה, נמצא במתח שבין מקריות המפגש, לבין ממד הנצחיות של הזיווג. הבעיה היא כיצד ניתן להכיל שתי אמיתות סותרות לכאורה. מצד אחד, המקריות של הזיווג, הנושא בחובו את הפוטנציאל האינסופי של האפשרויות, והעדר ממד של מוחלטות למעשה השידוך. ומאידך - התודעה והאמונה שמה' אישה לאיש כפשוטו ממש, וארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני.
בהמשך דבריו מביא הרב דרייפוס את המתח בין שני רבדים אלו עולה מתוך סיפור שידוכו של
יצחק, אביא כאן אך חלק קטן מדבריו בכיוון קצת אחר ואתייחס לכפילות והחזרה על פרטי המעשה כפי שהזכרנו לעיל.
וַיֹּאמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה-חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם
תפילתו של אליעזר עבד אברהם מכוונת כלפי הקב"ה, מחד היא צופה את המקריות הצפויה ומאידך היא מבקשת לשתול במקריות זו חסד.
"וַיָשָּׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִקְּרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו." (כו, יח)
גילוי נאות: הרב דרייפוס בדבריו נוקט בעמדה פרשנית המדגישה כי בסיפור זה מוצגת התפיסה הדטרמיניסטית של הזיווג כתפישתו של לבן דווקא, ואילו החופש והמקריות מיוחסות לעבד אברהם.
וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל-הָעָיִן וָאֹמַר ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ... וְאָמְרָה אֵלַי גַּם-אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֹכִיחַ ה'
אליעזר מוסיף מימד של מאמץ אנושי (השתדלות), של בחינה אנושית אך מחבר גם את זאת אל הפניה כלפי הקב"ה.
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר
לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ
נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי
בפסוק זה דגש על החסד, על הכח העליון המתערב
בעניין ולעומת זאת:
וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' וָאֲבָרֵךְ אֶת-ה' אֱ-לֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת
אֶת-בַּת-אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ
אמירה זו נותנת דגש לדרך הנכונה (האמת) שבה נעשו הדברים במציאות, אך גם זאת בחיבור לקב"ה שכיוון את אליעזר בדרך זו.
הרמב"ם בהלכות אישות כותב כך:
"קודם מתן תורה, אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה, מכניסה לתוך ביתו... ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אותה יקנה אותה תחילה בפני עדים, ואח"כ תהיה לו לאישה…"
מעטות ההלכות שכתב הרמב"ם בהם קודמת להלכה שנקטו בה חז"ל הקדמה על הרקע ההיסטורי שלה. נשאלת השאלה מדוע מביא הרמב"ם בספר הלכתי את המבוא הזה ולא ניגש ישר להלכה. יתכן (אם כי לא פשוט...) שהרמב"ם רצה להדגיש בדיוק את אותם שני מימדים הקיימים במציאת זיווג (ובהשתדלויות אחרות בחיים) האחד הוא המקרה ('פוגע') והשני הוא המחושב והמתוכנן ('ירצה').
התחלנו את דברינו בפאסיביות של יצחק, משם נדדנו אל השידוך המורכב עם רבקה אך מה הקשר
בין השניים? הקשר ביניהם נתברר לי בזכות דברים שכתב ניר מיכאלי בעודו מתעסק בשאלה מדוע ייחוסו של אליעזר מפריע לאברהם לעשות את השידוך של יצחק עם ביתו של עבדו, אליעזר.
על שאלה זו עונה רש"י:
בת הייתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך
ניר הביא את דבריו של ר' חיים מוולוז'ין בספרו נפש החיים בעניין זה: 'ברוך פרושו לשון תוספת וריבוי'. וכך כתב (ניר) בדבריו:
בראשית כד, מב-מד.
רמב"ם, הלכות אישות א, א.
למעט משהו דומה בעניין הקורבנות...
אני מקווה שזה בסדר שאני מביא את הדברים בשימך... אני בטוח שמי שקרא עד כאן כולל את הערות השוליים יודה לך על כך 🙂.
אליעזר לא היה כזה. אליעזר אמנם היה 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים' אך בעצם הוא היה רק 'דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים'. אליעזר היה מקצוען בהעברת המידע מרבו הלאה, אך יכולת ההפריה, הריבוי, היצירה, הפיתוח וההתרחבות הייתה נעדרת ממנו. אליעזר ידע מצויין לשאוב מים ממקור קיים ולהשקות ממנו אחרים, אך לנבוע בעצמו ולהיות כ'מעין המתגבר' לא היה לא
מושג. אליעזר מקורו מכנען וכנען נתקלל בקללת הארור.
לעומת זאת כך נאמר על רבקה:
כל הנשים יורדות וממלאות מן העין, וזו כיון שראו אותה המים, מיד עלו. אמר לה הקב"ה: את סימן לבניך, מה את, כיון שראו אותך המים מיד עלו, אף בניך כיון שהבאר רואה אותן, מיד תהיה עולה...
אברהם משביע את עבדו בהתאם שלא יביא ליצחק מבנות הכנעני, הארורים, שלא יביא דמות סטאטית כזו חסרת השפעה ומעוף, דמות שאינה יודעת לפרוץ גבולות ולהוסיף משלה על מה שכבר ישנו.
יצחק קיבל על עצמו תפקיד קשה ביותר, להיות ממשיך. הכי קל להיכנס לתפקיד ניהולי בכיר בחברה מפסידה, אם תצליח תוכל לזקוף זאת לזכותך, אם תיכשל תוכל להאשים את המנכ"ל
הקודם. קשה יותר להיכנס אחרי מנכ"ל מוצלח שהכניס אסטרטגיה חדשה ומוצלחת. אם תיכשל זה רק באשמתך ואם תצליח יזקפו זאת לטובת קודמך.
כך יצחק, הבן, ממשיך את דרכו פורצת הגדר של אביו העברי. החשש הגדול הוא שהוא יהיה פאסיבי באמת, להיות ממשיך קשה יותר מלהיות פורץ דרך. ההמונים לא מחכים לדעת מה תעשה ומה תפעל וכמעט אף אחד לא שש למוצא פיך ועם כל זאת מבלי שימור הדרך על ידי יצחק הרי שכל עבודתו של אברהם אינה שווה כלום והיא תרד לטמיון. על מנת שיצליח באיזון זה היה זקוק יצחק לרבקה. לכן המעשה הבולט ביותר מבחינת יצחק הוא "וַיִקַּּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ".
ונקודה לסיום, סיפור תולדותיו המשונה של יצחק שבמקום לתאר את העתיד מתאר את העבר: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק", טומן בחובו את תפקידו זה של יצחק שהוא עתידו האמיתי, שימור והמשכיות העבר. המפתח להצלחה לעשות זאת קושר מייד את רבקה לעניין: "וַיְהִי יִצְחָק, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי, מִפַּדַּן אֲרָם--אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי, לוֹ לְאִשָּׁה".
לקינוח: מה בתמונה?
פתרון החידה משבוע שעבר:
אריאל ז'יטניצקי. מערת סדום
בראשית ט, כה – הארור הראשון שנתקלל ע"י האדם (עד עתה רק לקב"ה היתה הפריווילגיה) וכך הוסיף ניר בדבריו: "נראה לי שהסבר הביטויים ארור וברוך בצורה כזו חורז הרבה מקומות שהם מופיעים לדוגמא: הנחש נתקלל בלהיות ארור מכל הבהמה והחיה ומסביר רש"י (ג' יד') שימי עיבורו של נחש שבע שנים-חוסר הפריה ומיעוט התרבות ביחס לשאר החיות. האדם חטא ובשל כך נעשתה האדמה ארורה בעבורו ובזעת אפו יאכל לחם ומסביר רש"י (ג' יט') שלאחר שיטרח בו הרבה יוכל לאכל. כלומר אם פעם האדמה היתה פוריה והיא הוציאה פרות במעט עבודה כעת היא נעשתה לארורה וכדי להוציא אותה כמות פרות היא דורשת יותר עבודה. כנען נתקלל בלהיות ארור ובשל כל להיות עבד לאחיו- עבד עושה מה שרבו מצוהו הוא חסר רצון עצמי או לפחות חסר יכולת לביטוי עצמי."
מדרש רבה בראשית, פרשה ס, ה.
מה שמבטיח את מצבם של כל השרים וראשי הממשלה בישראל.
להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע 3
חידה לשולחן שבת — חיי שרה
