פרשת ויצא

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"עשבת פרשת ויצא

בפרשתנו יעקב מניח את ראשו על הארץ והנה לו בחלומו סולם יעקב הידוע. לאחריו הוא יפגוש ברחל, ייכנס לבית לבן ויעבוד עבור שתי בנותיו. יברח. יוולדו לו בנים מלאה ומהשפחות. רחל תתייסר בעקרותה. כאשר יולד לו ממנה בנו, יוסף, יעזוב את בית לבן ויתכונן להיכנס לארץ. נראה כי כל מאורעות פרשתנו מכוונים את יעקב להיכנס אל הארץ, להפסיק לברוח ובכל זאת שמה 'ויצא'. מהיכן יעקב באמת יוצא?

חלקים נכבדים מהדברים הבאים שמעתי מהרב אביה הכהן, חלקים

אחרים מהרב יאיר דרייפוס, מה שישנו בין לבין כנראה בשל

התורה מספרת לנו את קורותיו של יעקב ביתר פירוט. בין לבין אנו

עדים למעשים שונים שאינם עולים בקנה אחד עם איש תם יושב

אוהלים. החל מכפיית העסקה של מכירת הבכורה מאחיו החוזר

1691 Michael,Willmann 2

מהשדה ואפילו טיפת אוכל לא יקבל עד שיעקב יסדיר איתו את המשא ומתן על תנאי הבכורה,

דרך גניבת הברכות מאביו ולאחר מכן גניבת לב לבן ואולי גם רכושו. מי שהחל את דרכו בחוסר

התחשבות מול אחיו העייף והרעב ממשיך בחוסר רגישות (בלשון המעטה) מול אשתו. אף שמו של יעקב שניתן לו לכאורה בשל אחיזתו בעקב אחיו בלידתו ייתכן ומסמל יותר מכך את עולמו

הפנימי. עקבה היא מרמה. את כל הדברים הללו מספרת לנו התורה. אך האמנם זה יעקב אבינו? האמנם זה התם יושב האוהלים?

והנה היו מחכמינו מי שייחסו ליעקב את הברכה דווקא בשל יכולתו לרמות. כפשוטו. כך למשל

'... וכן יעקב בראש השנה ע"י שופר נראה כחרד, כמ"ש היתקע וכו', ועושה תשובה על הכל ונגלהו טוב, ואין מזכירים חטא בר"ה בגלוי, כי מראה עצמו נגלה טוב ומעלים חטאיו כמדרגת עשיו, ואין זה מדרגת יעקב רק 'וחטאתי נגדי כו', אבל במקום מידת הדין, הוא הפיתוי ברמאות והעלמת האמת שהוא מדרגת יעקב אבינו עליו השלום. כי העולם הזה הוא עלמא דשקרא וכל עורב למינו, לכן מצד המשפט השקר נוצח בו, אבל רק כאשר מגיע לו טוב מצד המשפט וזהו כשנראה הגלוי טוב. והדברים עמוקים ואכמ"ל, וד' הטוב יכפר אם לא בדעת דברתי'

... כי זיווגו הוא רק בארם מקום הרמאות, ובבני קדם מקום הניחושים היפך מיעקב איש תם, ולא נחש ביעקב... כי העזר רק כאשר הוא נגדו, והיינו העזר לשלימות הוא מצד הנגדי לו... ולכך הגיע יעקב לברכות ג"כ ע"י רמאות... שכל שלימותו רק ע"י רמאות שהוא היפך מידתו, שזה העזר כנגדו, והיינו שיש לו רמאות במקום שצריך, ואז גם מצד תמות מבורר שראוי לברכה. נמצא בירור יעקב רק מצד הרמאות שהוא העדר השלימות והתמימות.

1728,Hoet Gerard

יעקב ולבן כורתים ברית

בעקבות הדברים שכתבתי על פרשת תולדות פנה אלי אחד הקוראים ושאל 'למה אתה מלכלך על יעקב?' כשביקשתי ממנו לקרוא את הפסוקים (ולא את המדרשים!) המתארים את יעקב ואת עשו הוא חזר אלי מופתע עם העובדה שאכן יעקב הוא ככל הנראה היחיד ש'יוצא' בסיפור הזה לא משהו (אפילו לעומת עשו)...

מדוע לא פנה עשו לבית המשפט הקרוב לטעון לביטול החוזה בשל סעיף 17 לחוק החוזים "מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה"?

"וַיֹּאמֶר (יצחק), בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה; וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ" (בראשית כז, לה)

"וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב, אֶת-לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי" (בראשית לא, כ)

פרופסור פליקס הציע הסבר מדעי, לגבי השאלה המוסרית תשפטו אתם.

"וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן" (בראשית ל, ב)

"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כז, לו) בדבריו מתכוון עשיו לשתי רמאויות שעשה לו יעקב. וכן "וְיֵהוּא עָשָׂה בְעָקְבָּה" (מלכים ב י, יט) שם כוונת הפסוק היא כי יהוא התנהג במרמה (כדי להרוג את כל עובדי הבעל); בדומה גם "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל-כָּל-אָח אַל-תִּבְטָחוּ: כִּי כָל-אָח עָקוֹב יַעְקֹב" (ירמיה ט, ג).

קומץ המנחה עמ' 60-63.

לפי ר' צדוק יעקב זוכה בדין של ראש השנה בזכות פיתוי ורמאות. יעקב נשלח להשתלמות רמאים אצל לבן. יעקב אכן מסתדר. הוא מסתדר מול עשו אחיו. הוא מסתדר מול אביו הסומא. אף מול לבן הוא מסתדר. יעקב משיג תמיד את מה שהוא רוצה. מעולם לא התאכזב.

יעקב הוא הבן הנבחר הוא המיועד להקים את הזרע הנבחר ועליו לשאול את עצמו האם הוא באמת בדרך הנכונה. בנקודה זו לראשונה פונה אליו הקב"ה

בציווי נוקב "צא!":

עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת רחל ולאה

Rossetti,1899 Gabriel Dante 10

יעקב ממושמע לדבר ה' אכן עוזב אך גם את זה הוא עושה בבריחה, בגניבה. הוא לא מתמודד, הוא לא יוצא. הוא בורח. אבל יעקב לא מצליח לברוח מהעבר, ואכן לבן המסמל את הרמאות

יותר מכל רודף אחריו ומפשפש בכל כליו ולא נותן ליעקב מנוח. אי אפשר לוותר על העבר כל כך

מהר בטח לא על תכונות כה עמוקות הטבועות בו עוד מבטן אימו ועוד דווקא על התכונות ששמרו עליו והצילו אותו עד כה.

הבעל שם טוב חידש לאנושות בטרם עת את מה שהיה עתיד להתפתח כתעשייה שלמה של תורות

טיפוליות, כי הזולת הוא בבחינת מראה לאדם, או בפשטות כל מה שאדם מוצא בזולתו נמצא בו

עצמו. כמו שאמרו חז"ל "כל הפוסל, במומו פוסל". יעקב אכן מלין על התנהגותו של לבן. הרמאי שבו.

מחד יעקב מבין (בסיוע מלמעלה) שהוא חייב לשים קץ למערכת היחסים שלו עם לבן, עם הרמאי, עם הרמאי שבו. מאידך איך יוצאים מזה?

לעיתים אין ברירה וחייבים להתמודד מול המציאות. די לבריחות, די לדחיות. הגיע העת לעמוד נכוחה מול הבעיה, לשוחח, לפשוט את כל הלבושים, את כל הרמאויות והבדיחות ולמצוא מוצא.

בהמשך הפרשה לקראת סופו של פרק לא מתחילה שיחה עניינית בין השניים. זה שוטח את

טענותיו וזה משיב לו בטענותיו. זה מרגיש מרומה וזה מרגיש מרומה. העניינים מתחילים להתברר ושני הצדדים יודעים שצריכים לחתוך.

"הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה, וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה, אֲשֶׁר יָרִיתִי, בֵּינִי וּבֵינֶךָ. עֵד הַגַּל הַזֶּה,

וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה: אִם-אָנִי, לֹא-אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת-הַגַּל הַזֶּה, וְאִם-אַתָּה

לֹא-תַעֲבֹר אֵלַי אֶת-הַגַּל הַזֶּה וְאֶת-הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת".

לפעמים, כמו שני ילדים קטנים, צריכים לצייר קו ברור על השולחן. עד 1639,de éJos,Ribera

"לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹ חַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי" (בראשית לא, כז)

"וַיַּעַן יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר לְלָבָן, מַה-פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי. כִּי-מִשַּׁשְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַי" (בראשית לא, לו-לז)

"וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב" (בראשית כה, כו)

אצל דונלד ויניקוט והיינץ קוהוט (תיאורית העצמי) למשל (וגם אחרים לזוגות).

"האיש אשר הוא נקי לגמרי ולא פגם כלל מעולם, אפילו כלשהו, אי-אפשר לו לראות רע בשום אדם, או שישמע מרע שיעשה שום אדם, כי לא יזמין לו ה' יתברך לראות או לשמוע שום רע. ואם מספרים לפניו מאיזה איש שעשה רע, יידע בבירור שיש בו שמץ מנהו מאותו הדבר עצמו. ואף אם הוא צדיק, מכל-מקום יש בו קצת דקצת מאותו עניין, והזמין לו ה' יתברך ראייה זו או שמיעה זו, כדי שישים אל ליבו לתקן הפגם ההוא, ועל- ידי זה ישוב גם האיש הזה העושה הרע, כי הוא תלוי בו" (ערבי נחל, לפרשת לך-לך) וכן מפרש הבעש"ט את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח), כי אילו היה האדם יחיד, היה יכול לטעות ולחשוב שהוא מושלם. לכן עושה לו הקב"ה עזר ומקור לסיוע - מזולתו, שעל-ידי שהוא רואה חיסרון בחברו, יידע שגם בו ישמעין אותו פגם (כתר שם טוב סימן שב).

תלמוד בבלי, קידושין ע ע"א. ואולי על בסיס הפסוק "כַּמַּיִם, הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב-הָאָדָם, לָאָדָם" (משלי כז, יט)

" וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי " (בראשית לא, ז). אגב, עשו לעומת זאת לא גרם ליעקב לתגובה דומה...

"זֶה-לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה, בְּבֵיתֶךָ, עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ; וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (בראשית לא, מא)

" וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב, הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לִי-הוּא" (בראשית לא, מג)

(בראשית לא, נא-נב)

כאן השטח שלי, מכאן והלאה שלך. לעיתים יש צורך במשהו ברור ובולט. מצבה שתראה בדיוק

עד היכן אני ומהיכן אתה. ההפרדה צריכה להיות כה ברורה עד כדי כך שנכנס באופן מפתיע למקרא אלוהים אחרים, אלוהי נחור. יעקב נשבע באלוקי אביו ולבן נשבע באלוהיו. זה גם המקום היחיד במקרא בו ישנו ביטוי בארמית במקום המונח גלעד בו נקט יעקב:

"וַיִקְּרָא-לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא" הקמת הגלעד, יגר שהדותא

על מנת לאפשר את ההפרדה הותיר לבן חותם דווקא

בתורתו של יעקב. לכאורה היינו מצפים מהעבר שיימחק

ולא ייזכר שמו עוד. אך על מנת להיפרד מהעכבות,

מהעקבות, נאלץ יעקב ראשית להודות בהם ולאפשר להם

לבוא לידי ביטוי. הארמי (רמאי...) הותיר רושם בתורה

והרושם הזה הוא בדיוק הרושם שמשחרר אותו ללכת

ולהפרד מעל יעקב:

Bible Holman 1890 the from Illustration

"וַיֵלֶּךְ וַיָשָּׁב לָבָן, לִמְקֹמוֹ"

רק אז יוכל יעקב לקיים את הציווי של הקב"ה ולצאת. לצאת לדרך חדשה. לצאת לארצו. לצאת למפגש עם המלאך שיתן לו שם חדש, שם ישר, ישראל. שם שישמש בעירבוביה עם עברו המיוחד. יעקב שממנו יצא העם הנבחר, עם ישראל.

ונסיים בדברים נוספים של ר' צדוק שמצליח להחזיק את החבל משתי קצותיו:

ונודע שיעקב מובחר שבאבות, והוא דבוק במידה בפני עצמו ממידותיו של ה' יתברך, והוא מידת האמת ליעקב וגדול ממנו, כי הוא דבוק בשם הוויה שהוא שם העצם המיוחד שלמעלה משאר השמות ד'אל אלוקים', מידת אברהם ויצחק, שהם רק כינויים, ומאחר שכולו טוב וקדושה, אינו צריך לאהבתו וקרבתו וברכתו.

לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא24 לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו בישא

שתהיה שבת שלום,

(תודה לאריאל שפניר על האתגר)

אריאל ז'יטניצקי.

אט אט אנו מתרחקים מפרשת בראשית, שינויים כלשהם קורים לספר התורה בינתיים.

שאול נשאל באם את אורך האבנט בספר תורה יש לחשב לפי פרשת בראשית או פתרון החידה משבוע שעבר: פרשת שמיני. נזיד עדשים

אברהם השכיל לעשות זאת עוד עם לוט ואולי עם כל האנושות (אברהם העברי - שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר...).

מישהו אמר גדר הפרדה?

ישראל קדושים עמ' 86.

זוהר תצוה, עמ' קפד (=אין אור אלא זה שיוצא מתוך החושך ואין טוב אלא זה שיוצא מתוך הרע).

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע 3