פרשת שמות

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

השבת אנו מתחילים בשעה טובה את הספר השני בתורה. נפרדנו לשלום מהימים שהכל היה בהם

פשוט, כולם הכירו את כולם. ידענו על כל אחד מה עשה טוב ומה עשה רע, עם מי דיבר ומתי, את

חיבב ואת מי פחות. משפחה אחת גדולה. אך הנה ימים באים והמון אנשים ממלאים את המסך,

משפחה ומשפחה ושבט ושבט ועם ועם ועוד ועוד, באה התורה מייד בתחילת פרשתנו להזכיר לנו

שלכל האנשים האלה יש שמות. אז זה טוב ויפה אבל הנה מתחילה פרשתנו וכל השמות נעלמים:

s... אִישׁ מִבֵּית לֵוִי... בַּת-לֵוִי... הָאִשָּׁה... בֵּן... אֶת-הַיֶלֶּד... אֲחֹתוֹ... בַּת-פַּרְעֹה...

t ut וְנַעֲרֹתֶיהָ... אֶת-הַיֶלֶּד... וְהִנֵּה-נַעַר... אִשָּׁה מֵינֶקֶת... וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה...

iu הפרק בו נעלמים כל השמות הוא פרק הולדתו של משה. משה נולד בפרק ב'

ylh של ספרנו כילד אלמוני להורים אלמונים ואחות אלמונית. בתחילת הפרק

התורה אינה נוקט בשמות אף אחד מהמשתתפים ובמקום זאת נוקט

or בשמות אלמוניים כגון "איש מבית לוי", "בת לוי", "האישה", "הילד",

"אחותו", "העלמה", "בת פרעה".

אז מה בעצם מביא ילד אלמוני ממשפחה אלמונית להיות למנהיג החשוב ביותר בספר הספרים

ובהסטוריה היהודית?

משה גדל במהלך ילדותו בסביבה זרה לו (למעט תקופות ינקותו מאימו), מנותק מאחיו, מעמו.

איכשהו למרות הנתק מגיל צעיר מעמו הוא יודע מי הם אחיו:

וַיִגְּדַּל משֶׁה וַיֵצֵּא אֶל-אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ-עִבְרִי מֵאֶחָיו

משה מנותק מעמו מחד אך מאידך מבין שישנו קשר כלשהו בינו ובין אותו עם נדכא. משה מצטייר

מייד כמי שסבלו של האחר

נוגע בו והוא אף מושיט יד

ומסייע. אך נראה שזה עדיין

לא הספיק כדי להוציא את עם

ישראל ממצרים. בנוסף הוא

גם איננו מוכן להשלכות של

מעשיו שכן כאשר הוא מגלה

"כי אכן נודע הדבר" הוא

ממהר (ובצדק!) לברוח מביתו

1867,Poynter Edward,Egypt in Israel

למקום מבטחים רחוק.

משה מתחיל חיים חדשים, רחוקים, מקים עסק סולידי וחי בנחת. אל מול פניו לא נגלים עוד

זוועות, אין שוטרים מכים, ואין אחים סובלים (כשיש ארוע מסויים הוא נקודתי ואכן דורש

תגובה כעובר אורח שנקלע למקום ולאחר מכן ייעלם ממנו, כך למשל בעניין

הרועים ובנות יתרו). החיים שלווים מאוד...

אך לא לאורך זמן... בפרק ג', המראה בסנה תופס את משה, אש, משהו שובר

שיגרה, מיוחד. משה מגלה סקרנות:

וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." (שמות א, א והלאה...).

2 Egyptian an Slays Moses

'המספר המקראי בקודש' כמאמר הרב מוטי אלון. Tissot James,1896

למעט השם 'פרעה' בייחוסה של בתיה, אך כאמור, פרעה אינו משתתף במהלך.

הדברים מבוססים על דברים שכתבתי לפני כשנה, עת אזרחים רבים מצאו עצמם תחת תופת ואחרים במדים אי

שמות ב, יא. כיצד ידע משה שאלו הם אחיו זו שאלה טובה... כנראה לאימו ואחותו היה חלק נכבד בחינוכו ולא רק

לבית פרעה, או שבתיה (בת פרעה) שידעה כי הוא 'מן העברים' אכן דאגה שידע זאת היטב ועל כן תודתנו מסורה

לה (וגם בלי זה תודתנו מסורה לה על כל השאר...).

על אף שנדרש ממנו לשלם על כך מחיר לעיתים (הכאת המצרי, בנות יתרו, השה האובד ואולי עוד).

הקב"ה מזהה שמשה אינו אדיש למתנהל סביבו, הוא עדיין אכפתי, הוא סקרן, הוא בודק. ומחליט שיש עם מי לדבר:

וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת - וַיִקְּרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה

מתחיל שיח... שיח עיקש, אך משה איננו מרפה. לא מעוניין, נסוג,

דוחה את הדברים מעליו בטענות שונות החל משאלות כמו 'מי אני בכלל'? (מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם?) דרך 'מי אתה בעצם?' (וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם?) ועד לפסיקה

מוחלטת של 'עזוב, שמע לי, זה לא יעבוד!' (וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ

בְּקֹלִי!), ולבסוף 'יודע מה, גם אם אתה צודק, אני לא רואה את עצמי

שם!' (לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי!).

1900,Moses of Call The

לאחר חילופי דברים קשים במשך פרק וחצי נראה כי לקב"ה 'נמאס', אחרי משא ומתן עיקש אל מול שותף שאינו זז ממקומו, לאחר כל הנסיונות וכל ההוכחות הניסיות (מַה-זֶּה בְיָדֶךָ)

והתיאולוגיות (מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה'), מגיע "וַיִּחַר-אַף ה' בְּמשֶׁה".

הכעס הזה 'מכניס' מייד את אחיו של משה לשיחה: וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי... והנה לראשונה מאז שהתחיל סיפורנו יש לנו בן משפחה של משה המוזכר בשמו הפרטי. חידוש. ננסה לקרוא את הפסוק כך:

"וַיִּחַר-אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

אינני מומחה לטעמים אך ניתן (אולי) לפי הטעמים לפסק כפי שפיסקתי כאן. כלומר לא לקרוא: "ידעתי כי דבר ידבר", כפי שיש המפרשים שאהרון ישמח לשתף פעולה עם משה והקב"ה מעיד או מתחייב על כך

1615,Bush Burning the at Moses מראש למשה. אלא "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי—יָדַעְתִּי".

דבריו של הקב"ה למשה מזכירים לנו "יָדַעְתִּי" קודם שהופיע בפרשה: "וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי... כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו" הוא אותו

'ידעתי' שידע הקב"ה את אהרון. כלומר, הקב"ה מזכיר למשה שהכאב

אינו רק של 'אחיו' העברים. אלא של אהרון אחיו, לאהרון יש שם

פרטי וקשר דם עם משה. לאהרון לראשונה בסיפורו האישי-משפחתי של משה יש שם פרטי. יש זהות.

אפשר לשאול את עצמנו מה טיב ההיכרות בין משה לאהרון לאור החיים בנפרד, זה בארמון המלך וזה בביתו הדל. אך אני מרשה לעצמי להניח שהשהות לפרקים בבית אימו בילדותו הספיקה כדי להבהיר

למשה את המשמעות של 'אח' ביחס לאהרון.

הקב"ה נוגע בנקודה הרגישה ביותר, של כל אדם, אצל משה, אולי בשל

חרון אפו, בשל הסרבנות והפקפוק שמשה נוקט בה. הוא מגיע לנגיעה

האישית והישירה שלו לעניין. למקום שאין ממנו מוצא מלבד למצוא in Bondage Cruel 'Israelites The

others and Hoet Gerard,1728,Egypt

מזור אמיתי לבעיה.

כאשר ההמשך "כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא": כי משמש ב-ד' לשונות כמקובל אי, דלמא, אלא, דהא, וכל אפשרות משנה את המשמעות בצורה מעניינת... נסו.

זה כבר לא סבלה של האנושות, אף לא סבלו של העם אלא של אחיו. 'קום! אחיך סובל שם'

קורא הקב"ה למשה. לאחר מכן משה כבר אינו אומר דבר ובכוונתו לשוב מייד למצרים:

וַיֵלֶּךְ מֹשֶׁה וַיָשָּׁב אֶל-יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל-אַחַי אֲשֶׁר-בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם

כולנו מכירים צרות מכותרות העיתונים, החל עוול יום-יומי, דרך קשיי קיום ועוני, ועד לסבל פיזי או נפשי בשל מחלה או אובדן. כולנו רוצים לעזור, להושיט יד, בדר"כ מרחוק ובצורה שלא תלכלך (דרך קופת הצדקה למשל או שירשורי תמיכה במייל ואמירת פרק תהילים). כולנו יודעים שצריך לעשות משהו אבל אנו יודעים כי איננו אמונים על פתרון כל הבעיות בעולם ובדרך כלל יש מי שזה תפקידו מבחינתנו לפחות (לא תמיד מבחינתו) כגון: ממשלה, עירייה, צבא, עמותות וארגוני התנדבות ועוד. לצערנו, כשהצרה היא של מישהו שאנחנו מכירים זה כבר לא עוד מייל או SMS "לרפואת..." שעובר הלאה, אלא משהו עם משמעות קיומית יותר. כגודל הקירבה גודל הצער וקשיי התפקוד.

כשם שאנו מצטערים על האובדן של חיים בערי חוף עזה אנו

מצטערים יותר על אובדנם במשפחות בבאר שבע ועוד יותר על

החייל שהוא חבר של... או בן של... מי שאנו מכירים אותו ממש בעצמנו ולא לחינם עניי עירך קודמים. אין ספק ש-'עניי עירנו' דמם אינו סמוק יותר מ-'עניים' אחרים, אבל מצפוננו שלנו סובל יותר דווקא בגללם וכדי להמשיך לחיות באופן

תקין צריך קודם כל לטפל בהם, למען מצפוננו ישקוט. כל צער

וסבל בעולם כואב לנו אך קודם כל הצער והסבל של הקרובים

לנו שמהדהד בחיי היום יום שלנו זה טבענו מבטן. וזה אכן מה

שאולי גורם למשה לצאת לדרך הארוכה הצפויה לו. לכל איש People the to Speak Aaron and Moses Tissot James,1896 יש שם, אבל רק שמות מסויימים אומרים לנו משהו.

משה אולי היה מנהיג מלידה, אבל כנראה שלא היה ממלא תפקיד אחר אלא מציל את בני עמו דווקא (ולא את שאר נדכאי מצריים, אם היו). כדי לעשות משהו שדורש הקרבה אמיתית, ולא מעשה הירואי חד פעמי שאחריו אפשר לברוח, צריך כח רצון (ו-drive) שנובע ממקום עמוק מאוד, מקום כזה כמו הסבל של הקרוב שאינו נותן מנוח לאדם. לטוב ולרע.

הקב"ה אכן כעס (כן, יש חולקים על זה אני יודע.. אבל זה מה שכתוב!) ונופף בדגל האחרון שנשאר אחרי השכנועים הניסים והפלאות, הסבל האנושי של הקרוב. ועם ישראל מתחיל מסע אל הגאולה העתידה, בזכות אדם אחד שסבל, ואחד שהעיז.

לקינוח: מי יתן וכיוונתי למשהו שיש בו קצת אמת. פרעה הרשע ניסה להתמודד עם "בעיית" הילודה אשמח לקרוא (ולשמוע) הארות. של עם ישראל. בהתייעצות עם עמיתו הסיני יעץ לו האחרון את הפתרון הבא: למשפחה שנולד בה בן אסור יותר להביא ילדים. שנשמע בשורות טובות ונראה נפלאות.

אך אם נולדה בת מותר להמשיך להוליד. וכן

שתהיה שבת שלום, הלאה.

אמרו נא לי מה יהיה היחס בין הבנים לבנות אצל אריאל ז'יטניצקי. אחינו בנ"י הנאנקים תחת שלטונו האכזר של פרעה ויועצו. הוכח, פרט, נמק ותן הסבר...

פתרון החידה מהשבוע

שעבר: (תחת ההנחה שסיכויי הילודה לבן או לבת שווים) ויחי → ← יחיו

(ושוב תודה לאריאל שפנייר על האתגר...)

למען ההגינות אזכיר הערה שהעיר לי מתן גרינגר כי אין זה עולה בקנה אחד עם תפיסת חז"ל שבני לוי הכהנים והלווים לא נטלו חלק בעבודת הפרך של ישראל במצריים, אבל זה רק בדרך הדרש ואינו הכרח לפי הפשט.

להעביר הלאה בשמחה 🙂 | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע