פרשת ויחי

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

השבוע בשעה טובה נקרא את פרקי הסיום של ספר בראשית. הפרשיות האחרונות עסקו

במאורעות יעקב ומשפחתו בשבוע הבא נפגוש כבר את עם ישראל. פרשתנו כולה, עוסקת ברגעיו האחרונים של יעקב (ובכמה רגעים לאחר מותו) ומסיימת בקבורתו. ניתן לומר שיעקב הוא האב

האחרון ובניו הבנים הראשונים של עם ישראל. c o

זכה יעקב לחלק נכבד מספר בראשית והפרשיות האחרונות מרבות לספר לנו את s 71

המאורעות השונים אשר פקדו את משפחתו, החל מהתמודדותו אל מול אחיו, H F

דרך זוגיות מורכבת ועד לחיי משפחה עמוסים טרגדיות, יחסי אב-בן בעייתיים, o er

אונס בת, חששות קיומיות מול השכנים, מאבק בין אחים, בן אובד ועוד ועוד...)li e

שאלות רבות וקשות עולות מפשטי המקראות השבוע שכן הסיפור תם ונשלם אך it l

אנו הקוראים איננו יודעים כמעט דבר מהשאלות המרכזיות ביותר המטרידות

אותנו. האם יעקב ידע מה קרה לבנו, האם מותו היה בשלווה או בייסורין, האם עלתה ארוכה לכל הנגעים שפקדו את בית יעקב או שמא הם ימשיכו לבצבץ גם הלאה. האם נאומו של יעקב הוא תוכחה לאחים על שהיה או נבואה על שעתיד להיות או ברכה להבא (או שאין הבדל בין כל אלו

החסידות הדגישה כי פטירתו של צדיק היא ארוע המכונן את הזיכרון שלו ומשייך אותו לנצח האלוקי, לנצח של הזיכרון האנושי והיהודי. מסיבה זו

נהגו לעשות הילולא ביום פטירתו של צדיק. די אם נחשוב מה נותר לנו

מספר בראשית אם לא האוצר הבלום המכונה קברי האבות. כמו בחיי

האדם כך גם בסיפור המקראי סופו של הסיפור מלמד אותנו דבר מה על

s'Joseph Blessing Jacob הווייתו במהלך חייו, על קיומו.

)Victors Jan by(Sons

השבת מי שיקשיב היטב, בין שחרית למוסף, ישמע על מותם של שניים, יעקב ודוד המלך. מסור בידינו כי כאשר תיקנו את קריאת ההפטרה מדברי הנביאים עשו זאת על מנת למצוא דבר מה שהוא מעין עניינה של הפרשה. אניח שכוונתם היתה לא רק לבסס את הדף היומי (השבועי) בנביא

כי אם גם לשפוך אור נוסף על פרשתנו (ולחלופין על הנביא...).

יעקב, כפי שהקדמנו להזכיר, חי חיים מלאי מעמסות נפשיות. לא היתה לו ליעקב מערכת יחסית אחת שזרמה 'לפי-הספר' (ואולי פשוט אין חיה כזו...). הן עם אביו, הן עם אחיו, הן עם נשיו, הן עם בניו, הן עם שכניו. אדוארד מרפי נקרא לדגל ועובד שעות נוספות לאורך כל חייו של יעקב

ואכן, כל מה שיכל להשתבש – השתבש. השאלה היא 'מה עושים עם זה עכשיו'?

אחד התמיהות הגדולות שנותרו לנו השבוע (ויישארו לנו גם לאחריו ככל הנראה) היא האם ידע יעקב על מכירת יוסף, על כוונת הרצח. האם רצה לדעת, האם שאל, כיצד הגיב, האם הגיב, האם התעלם, וכו'. אנו מכירים את עברו של יעקב, את נסיונו 'לשתוק' בכל הקשור למאורעות 'קשים'

"הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות א, ט)

רמז לדבר ניתן למצוא באופן בו ענה המדרש לשאלה הצורנית, מדוע פרשתנו היא פרשה סתומה ולא פרשה פתוחה (בראשית רבה צו, א): "למה פרשה זו סתומה מכל הפרשיות של תורה? אלא כיון שנפטר אבינו יעקב התחילה שעבוד מצרים על ישראל. דבר אחר: למה הוא סתומה? מפני שבקש יעקב אבינו לגלות את הקץ ונסתם ממנו. דבר אחר: למה היא סתומה? מפני שסתם ממנו כל צרות שבעולם."

יש מי שקפץ על המציאה ופתח אתר אינטרנט שירכז את כל ימי פטירת הצדיקים על מנת לוותר על 'תחנון' בכל הזדמנות בגלל הילולא שונה.

שאינם משמשים את היהדות דווקא...

ואולי אף ביצירות אומנות אחרות (מחזה, ספר, הצגה, סרט...).

תודה לרב אביה הכהן על המסד לדברים. מקבילות נוספות בין יעקב ודוד ניתן למצוא אצל טוקר נפתלי, בין שדר ביוגרפי לשדר מטאפורי: על הקשר בין דוד רועה הצאן להיבחרו למלך על ישראל מתוך: על הפרק: כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכלליים; וכן אצל רועי שמיר, אמה יקרה לי, דף קשר 1103 ישיבת הר עציון.

אגב, מעניין שהולדתו של חוק מרפי (לפחות לפי חלק מהטענות) היתה מקבילה לקום מדינת ישראל... (אני אישית אוהב יותר את הגרסה האחרת שלו: "אם יש יותר מדרך אחת לבצע מלאכה, ואחת הדרכים תסתיים באסון, אזי מישהו אכן יבצעה כך". כל שיש לעשות זה להתרחק מאותו 'מישהו').

במשפחתו. שתיקה בולטת שלו היתה אל מול בניו (ואל מול שכניו) כאשר נלקחה דינה ונאנסה על ידי שכם. שתיקה נוספת שלו היתה בהקשר לבנו החולמני "וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר".

אצל דוד מצינו שתיקה דומה, ניתן אולי לומר שכל חייו מצינו שתיקה אופפת את הנהגותיו ביחס לנשיו, בניו, משפחתו. שתיקה שתחילתה בנער מבוייש וסופה במי שאין לאל ידו להושיע. שתיקה שכזו מצינו בעקבות מעשה הנבלה של אמנון בן דוד בתמר אחותו: "וְהַמֶּלֶךְ

דָּוִד--שָׁמַע, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּחַר לוֹ, מְאֹד". אז הוא ידע, ולא עשה

דבר... את החלל מילא אבשלום, היחיד שכאב את כאבה של אחותו, ונקם באמנון. בהמשך אבשלום כמעט והורג גם את דוד אביו. אני נוטה להניח

9 Canaan to Taken Is Body s'Jacob

שדוד ידע שמותו של אבשלום היה באשמתו.

)Tissot James by(

השבת נהיה עדים לפרידה מיעקב ולפרידה מדוד ונראה כאילו כל פרידה כזו צבועה בצבעים שונים וברקע מנגנת לה מנגינה אחרת. דוד מת לבדו ואין לו ולו בת זוג אחת (מיני רבות...) שתחמם את בדידותו הקרה, הוא אף מוריש לבנו מסכת של ירושת נקם

ותככים. הרי שיעקב משאיר אחריו משפחה מלוכדת והולך להיקבר עם אשתו היקרה שעד עתה לא גמלה טובה, לאה. יעקב באחרית הימים מתקן, מלכד ומרכיב את משפחתו מחדש (בסיוע

Solomon to Charge Dying s'David 12

רב מאוד של יוסף בנו).

)Bol Ferdinand by painting 1643(

אם כך במה שונה שתיקתו של דוד משתיקתו של יעקב. אם בעבר ביקרנו את שתיקתו של יוסף בעת מעשהו הנפשע של שכם הרי שכעת אנו מבינים כי שתיקתו של יעקב היא כזו של זקן שמבין שיש תיבות פנדורה שטוב יהיה אם יישארו סגורות. כבר כאשר באו אליו עם הכתונת של יוסף הכיר במבע פניהם כי יש משהו שאינם מספרים לו, מי כמוהו מבין במרמה. במהלך השנים הוא שמע את בניו, מאשימים זה את זה, דואגים, חוששים, בוכים, מתפללים על אחיהם. הוא הבין שיש שם משהו, אולי אפילו הבין הכל. כיצד הגיב ומה עשה איננו יודעים אם בכלל, אנו רואים את התוצאה. כל בניו חיים בטוב גם לאחר מותו. יחדיו קוברים אותו ויחדיו חוזרים למצריים. בסופו של דבר... ויחי!

בשעה טובה חסל סדר בראשית, עד עתה הבאתי את הדברים שנראו לי מהכתוב, היו שחלקו והי שעודם חולקים אך לבטח את כל אלו ידע כבר יעקב שכן הוא שכינס את בניו בדיוק על עניין זה

ואמר להם: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָמִּים".

פתרון החידה מהשבוע שעבר:

שתהיה שבת שלום, לחיים,

עם הקמת המדינה ובשל המחסור העצום בחומרי גלם ובמטבע זר ואיסור היבוא, הונהג בסוף שנות הארבעים ולאורך השנים הראשונות של עשור החמישים משטר הצנע. הממשלה בחרה בשר דב

אריאל ז'יטניצקי. יוסף (זה הקשר ליוסף כמובן), שתפקידו היה לפקח על האספקה והקיצוב, ואשר יצר משטר שבו

הממשלה ניהלה את רוב הסחר המקומי, תוך פיקוח ושליטה הדוקה, ומלחמה בשוק השחור שאיים למוטט את ההיערכות הממשלתית. הפיקוח היה הן על היצרנים והן על הצרכנים. על היצרנים

שלטה הממשלה על ידי ניהול אמצעי היצור, אספקת חומרי הגלם וקביעת התמחיר (זה המודל של

מילה בפרשתנו אשר יוסף במצריים). גם על הצרכנים שלטה ממשלת הצנע, בעזרת פנקס תלושים משפחתי, שבלעדיו אי

קריאתה מימין לשמאל היא אפשר היה לקנות כלום.

במסגרת זו הונהגה גם תכנית צנע בהלבשה, כאשר הממשלה קבעה ליצרנים מה הם ייצרו, ואפשרה

פועל בזמן עבר ביחיד לצרכנים לרכוש את המוצרים המיוצרים בתמורה לנקודות שהיו בפנקס התלושים. מוצרי ב וקריאתה משמאל לימין הטקסטיל שיוצרו בתקופה הזו נקראו "לכל", והם כללו שמלות לנשים, חליפות לגברים, גופיות

תחתונים חולצות ועוד, הכל ביצור איום ונורא, בדגמים מוגבלים, באיכות ירודה ובעיצוב מיושן,

היא פועל ברבים בעתיד שזכה לכינוי "אופנת לכל". בתחילת שנות החמישים שלטה "אופנת לכל" הממשלתית ב%85 משוק??? הטכסטיל המקומי. השאר נרכש בשוק השחור על ידי אלה שידם הייתה משגת. התואר "לכל"

הוטבע על מוצרי צריכה רבים שהיו ממומלצים ע"י משרד הקיצוב המסחר והתעשיה, כמוצרים עממיים בסיסיים במחיר השווה לכל נפש, מחיר מאושר כיאה לתקופת ה"צנע" בשנות ה-50. 8

שמואל ב יג, כא.

קינתו על מות אבשלום לעומת קינתו על מותו של אמנון למשל מעידה כך לענ"ד.

אף אם נצדיק את הנקמה ככללי צדק טבעיים שצריכים להתקיים (לשמור על מעמד המלך וכו') הרי שהמנגינה האופפת אותם עדיין לא נעימה לאוזן...

אף אם אינה בטוחה בזאת עדיין.

מעניין לחשוב שיוסף הוא הכלאה של אב-בן. הוא אינו אחד מהשבטים למעשה ובניו מקבלים חלק בשבטי ישראל כך שלמעשה הוא האב הרביעי... וזו גם הטרגדיה שלו, הוא לעולם אינו מוצא את האחווה. אין לו אחים.

רעיון זה של הקריאה בפסוק מצאתי אצל צבי ויינגרטן, ישיבת שיח יצחק, בדבריו על פרשת ויחי.

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע