פרשת קרח

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

שמוליק: אתם יודעים שאבא אוהב את כולם?

מושיק: לא נכון, אבא הכי אוהב אותי.

שמוליק: לא, הוא אוהב את כולם אותו דבר, אני בטוח.

מושיק: אתה יכול להיות בטוח אבל הוא אמר לי בעצמו פעם שהוא הכי אוהב אותי. שמוליק: לא נכון הוא אוהב את כולם!

אבריימי: מושיק אתה סתם מעצבן ולא אכפת לנו מה אתה חושב בכלל.

מושיק: אבא!!! תגיד להם עכשיו שאתה הכי אוהב אותי אחרת אני מספר להם שאתה בכלל לא אבא שלנו ואני גם קופץ מהגג, תראה אותי אבא! נו כבר תגיד להם, אני סופר עד שלוש! נו... אחת...

לאבא של מושיק לא נותרה ברירה, מושיק כבר טיפס על המעקה רגל אחת בחוץ, אבא של מושיק מכבה קודם כל את השריפה, אחר כך יטפל בשאר הבעיות, ונראה שישלם על טיפול נפשי לילדים לשאר ימי חייהם. כנראה שזה עדיף על שכול.

רב שיח הזוי שכזה הולך להתנהל ממש מתחת לאפנו בשבת הקרובה כאשר נאזין (!) לקורא בתורה. משבר נוסף בסדרת משברים אותם עובר עם ישראל מגיע אלינו, כרגיל, אין מדובר בסתם רשע או חוטא אלא במנהיגים מכובדים, נשיאי עדה, אנשי שם. לא לחינם נקראה הפרשה על שם קרח.

וַיִקַּּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָקֻּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי- שֵׁם. וַיִקָּּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ה'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה'. וַיִשְּׁמַע מֹשֶׁה, וַיִפֹּּל עַל-פָּנָיו (...) וַיִשְּׁלַח מֹשֶׁה, לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב; וַיֹּאמְרוּ, לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ

מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי-תִשְׂתָּרֵר

עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ,

הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן-לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם,

תְּנַקֵּר--לֹא נַעֲלֶה. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-ה', אַל-

תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם (...)

קרח - ויקיפדיה 🙂

עיקר טענתו של קרח נוגעת בכך שישראל כולם קדושים וכל אותה חלוקה של אנשי דת, כהנים, קדושים לה' מתוך העם, אינה מוצאת חן בעיני קרח ובעיני כל העדה. נזכיר שמשה עצמו התבטא לא מזמן בצורה דומה כאשר הביע את תקוותו כך: "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה',

נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם", בפרשת אלדד ומידד.

לא צריך להיות סוציולוג או אנתרופולוג מדופלם כדי להבין שאף חברה בסדר גודל שכזה כעם וכמדינה אינה יכולה להתקיים כאינדבידואלים שווים ולא ניתנים למָרות ובפרט כאשר ניצבות בפניהם משימות לא פשוטות כגון כיבוש הארץ ויישובה בצורת חיים מסודרים על כל מערכותיהם, אין ברירה יש צורך בהיררכיה מסוימת לביצוע המשימות הללו. דמוקרטי ככל שיהיה המנהיג הוא האחראי והוא המוביל. אין ספק שטענתו של קרח נוגעת ברבדים עמוקים מאוד של הקיום האנושי, למה אתה כן ואני לא, למה שלא תתמקד בשלך ואני בשלי, תן לי למצוא את הדיבור שלי עם האל, את האות שלי בספר התורה, את הכיפה המתאימה לי, את התפילות והתורות שלי, חיה ותן לחיות (על הצד הטוב), אל תכפה עלי את נבואותיך ולא אכפה עליך את חטאי וכן להיפך.

נגענו בדף של פרשת בהעלותך.

התשובה לקרח אמנם מגיעה מהקב"ה אך לא בהכרח מחופש בחירתו של הבורא כי אם מחוסר ברירה של העולם הזה אליו בחר בורא עולם להיכנס כאשר הוא מצר צעדיו והולך כפוף קומה. קרח, ליבי אליך, אתה צודק אבל אין ברירה חייבים הנהגה. הסיפור הזה יחזור גם בעתיד בהשתתפות שמואל הנביא, צאצאו של קרח. כאשר יבקשו ישראל מלך, שמואל יתנגד באופן נחרץ והקב"ה יאמר לשמואל שמע בקול העם: "וַיֹּאמֶר ה', אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ". שוויון זה אחלה, אבל יש כאן עם להנהיג, עימך הסליחה.

את מדרשי חז"ל על פרשת קרח, נראה שניתן באופן גס לחלק לשלוש כתות. האחת, המדברת בשבחו של קרח, בגודל מעלתו ובמעמדו החברתי והדתי. השניה, המדברת בגנותו של קורח וטופלת עוד חטאות על חטאיו. השלישית, עוד לא החלטתי נשאיר אותה לעיון בעתיד 🙂.

הראשונה כאומרת: 'הקשיבו לו לקרח, יש בטענתו כנראה

מעבר למה שנראה לעין בדייט ראשון'. השניה כאומרת: 'כן,

עונשו של קרח – סנדרו בוטיצ'ילי

יש בדבריו הרבה מאוד אבל בשורה התחתונה מדובר באדם

בעל אינטרסים, עזבו, אל תקשיבו לו בכלל, יותר טוב'.

הראשונה עונה: 'אז יש לו אינטרסים, לכולם יש, וחוץ מזה

הוא את חובו לחברה כבר פרע, עכשיו הגיע הזמן להקשיב לדבריו' - וחוזר חלילה (את המדרשים עצמם נמנעתי מלהביא

כאן, מומלץ להציץ כדי לראות את הפנים השונות שמקבל

אי אפשר להתעלם מתשובתו המיידית של משה לקרח:

בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו

ישנה כפילות בדבריו של משה, מדוע יש להקריב את הנבחר פעמיים? כולנו יודעים איך נגמר הסיפור מי נותר בעומדו על האדמה ומי הוקרב, דברי משה התקיימו, דווקא קרח הוקרב?

ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, אלו היו נבלעים, ואלו היו נשרפין, וקרח עומד בין השרופים, שאמר משה: ואתה ואהרן איש מחתתו, וקרח לקה יותר

מכולם, שנשרף ונבלע. (במדבר רבה יח, יט)

בעבר הזכרנו את עניין עבודת השעירים ביום הכיפורים, האחד מושלך מהצוק אל התהום מיועד לעזאזל והשני מועלה על המוקד לה', אין לנו מקום להרחיב כאן אך רק נזכיר כי עבודת שני השעירים שלובה זה בזה לעזאזל ולה', מעלה ומטה עבודה אחת היא. קרח בעצמו עולה מעלה עם השרופים ויורד מטה עם הבלועים לעזאזל ולה' יחדיו. נתקיימו בו דברי משה, הוקרב קרח פעמיים ועוד ע"י הקב"ה בעצמו.

קרח איננו מקרה פרטי, זאת נוכל לראות לאור מעמדו והמחנות השונים שהתארגנו באותו מרד (או נסיון למרד) ולפי פשט הכתוב "כָּל-הָעֵדָה". מכל הסיפור הזה קרח הינו קורבן, קורבן מכובד ביותר, הקב"ה בעצמו מקריב אותו כאמור.

אוסף נכבד שלהם נמצא במדרש רבה על הפרשה כמובן וכן במסכת סנהדרין בתלמוד הבבלי דף קי על עמודיו.

מדרש דומה מופיע בתלמוד הבבלי (סנהדרין קי.) "במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין מן הבלועים דכתיב (במדבר כו) ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב (במדבר טז) <ותצא אש מלפני ה'> [ואש יצאה מאת ה'] ותאכל את חמשים ומאתים איש וקרח בהדייהו".

בדף על פרשות אחרי מות וקדושים (ספר ויקרא).

ישנו קורבן נוסף אותו הקב"ה מקריב פעם בחודש על בחירה דומה שעשה בבריאת העולם.

דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא

כפרה על שמיעטתי את הירח (בבלי, חולין ס:)

המדרש על החמה והלבנה ידוע, בשעה שברא הקב"ה את העולם נבראו כל המאורות שווים.

אמרה הלבנה לקב"ה שהיא והחמה לא ממש מסתדרים. הקב"ה מבין שתכנונים לחוד ומעשים לחוד ונאלץ לקבוע היררכיה, נאלץ לבחור בחמה כמלכה הבלתי מעורערת של המאורות. על שמיעט את הירח הוא מתחרט עד היום, כנראה שגם על כל העניין הזה עם קרח.

קרח, אגב, כשמו כן הוא – כורח,

שאם לא כן - היה אחרת.

אחרית דבר (או: דברים)

האיר את עיני הרב אביה הכהן וכן שמעתי גם מהרב אמנון בזק כי הלכות רבות אשר מופיעות בספרים ויקרא ובמדבר כמיוחדות לכהן בשל קדושתו, נאמרו בספר דברים ע"י משה כשייכות דווקא לכלל ישראל ולא לכהנים (אע"פ שלא נפסק כך להלכה). בין השאר ניתן למצוא את איסור אכילת נבילה לכהן / לכל ישראל, מתנות כהונה בגין פטר רחם לכהן / כל ישראל, ועוד. אולי יש כאן צדק פואטי שעשה משה בטרם עזב את עמו בנסיון לתקן את שאבד בין שמיים ותהום...

אריאל ז'יטניצקי.

פתרון החידה משבוע שעבר: לא סכום עוקבים חייב להיות מספר זוגי

ולקינוח, היות וכל מספר אי זוגי הוא סכום של עוקבים, כגון: 23 + 22 = 45. בהקשר לפתיחת האדמה את פיה נשאלת

השאלה הבאה והרי היא החידה: (אני אישית עשיתי עם אקסל... בדף הנוסף שמתם לב בטח שיש רק מכסים עגולים ניתן לראות את המספרים הלבנים, הם לפתחי הביוב ואין מכסים בצורות אחרות? סכומים של עוקבים ואין בהם את המספר מדוע? 32 בניגוד לכל השאר.)

הזכרנו את העניין גם בדף על פרשת ויקרא.

אולי מכאן נלקח הביטוי 'חמה' וניתן לאם בן/בת הזוג.

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] אשמח לשמוע