פרשת חקת

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

מסעות בני ישראל התנהלו כמו מסע צבאי, היה מנהיג שהוביל והחליט (משה או עמוד האש והענן אם תרצו), נשלחו מרגלים להשיג מודיעין (שלאו דווקא היה רלוונטי לאחר 40 שנה, בדיוק כמו בימינו), היו שבטים שתפקידם להוות פלחו"ד (פלוגת חוד), שבטים שהיוו עתודה מאחור ובצדדים, וכאלו שהיוו את ריכוז המאמץ, כמו גם השמירה על נכסים חיוניים מכל הכיוונים (הארון למשל) ועוד. כמו שכולנו מכירים את הצבא, לפעמים יש בלת"מ (ארוע בלתי מתוכנן) ובעקבותיו חור בלו"ז (לוח הזמנים). כל מפקד יודע כי עליו להיות מוכן לכל מקרה של חור בלו"ז עם הפעלות מראש שישלוף מכיסו למען לא ינוחו החיילים אף לא רגע אחד. מי בינינו לא חווה מד"ס באמצע שום מקום וללא ציוד מתאים, חידות על מור"קים או תוד"א ועוד הפעלות יצירתיות אחרות ('שהקוסמונאוטים יראו את השם של הגדוד כתוב על ראשי ההרים מסביב, ברור?').

בפרשתנו, מי שיקרא את הפרשה על סדרה בנחת יגלה את הארוע הבא:

וַיִשְּׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם: (...) נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי (...) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; (...) וַיֹּאמֶר, לֹא תַעֲבֹר; וַיֵצֵּא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ, בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה. וַיְמָאֵן אֱדוֹם, נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֲבֹר, בִּגְבֻלוֹ; וַיֵטּ יִשְׂרָאֵל, מֵעָלָיו.

לפני 40 שנה נשלחו מרגלים, נתגבשה תוכנית כניסה לארץ, הוכנסו

התוכניות למגירה והנה הגיע היום, דור חדש קם תחת הדור הקודם

ורוצה להיכנס לארץ. מוציא את תוכניות הדור הקודם וקדימה, כולם בעמדות, לפי תוכנית, נכנסים לארץ ישראל מדרום. אלא שלהפתעתנו

מלך אדום לא מסכים שיעברו בארצו (וכי למה שיסכים?), ובני ישראל

נוטים מהדרך (בלת"מ!), ולא סתם נוטים אלא מתרחקים מהיעד

(שיפור לאחור?) ומחפשים מקום לעצור ולהבין מה קרה: וַיִסְּעוּ, מִקָּדֵשׁ;

וַיָבֹּאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה, הֹר הָהָר. כאן למעשה יש חור בלו"ז. מה מסלולם של בני ישראל ממצריים

דעה אחת מיני רבות

נעשה? לה' פתרונים:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם, לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן, אֶל-עַמָּיו, כִּי לֹא יָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל--עַל אֲשֶׁר-מְרִיתֶם אֶת-פִּי, לְמֵי מְרִיבָה. קַח, אֶת-אַהֲרֹן, וְאֶת-אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת-אַהֲרֹן אֶת-בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת-אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, וּמֵת שָׁם.

מי שטרם הוברר לו מדוע אני טוען שיש כאן בלת"מ, שישים לב לסדר הארועים (ויקרא את הפסוקים במקור כמובן... מומלץ 🙂). אהרון אינו שבע ימים ומיתתו אינה פתאומיות. אהרון מת ברגע זה כי הקב"ה החליט שזה זמן טוב לעשות את הטקס הזה עכשיו (ממילא הרס"פ עוד לא הגיע עם ארוחת הצהריים ויש עומס חום ואי אפשר להמשיך ללכת). עלינו לשאול איך יכול להיות שזה זמן טוב עכשיו למיתת אהרון הרי הזמן הזה לא היה קיים בתוכנית המקורית? לפי התכנון המקורי הרי היו עוברים את ארץ אדום וכבר היו מגיעים לארץ ישראל. כך היו גם משה וגם אהרון נכנסים לארץ. האם הקב"ה מחליט על העונש בהתאם 'לצרכי השעה'? שיהיה נוח? לא הייתי מעניש אתכם אבל אתם יודעים, יש חור בלו"ז אז יאללה, למען יראו וייראו?!

אחורה פנה – קדימה צעד!

מסלולים אפשריים

לפני רגע בני ישראל עמדו בשער הארץ המובטחת, בגבול אדום, מוכנים לעבור. נראה שקפקא קרא

את הפסוקים הללו לפני שכתב את 'לפני החוק', שם מחכה בן הכפר לפני החוק לאישור כניסה עד שמוצא את מותו לפני סף הדלת, כאשר כל חייו לא ניסה בפועל לפסוע לתוך השער ביוזמתו.

לבני ישראל נפתח שער לפני ארבעים שנה, מחכה שיעברו בו. הנה בא הרגע והם עומדים על גבולו, בסף השער, בא שומר גדול ומפחיד ומייד הם מתיישבים בפינה מוותרים על המעבר אליו כספו, מחכים לאישור חיצוני. אולי ה' אולי משה, מישהו כבר יאמר להם להיכנס פנימה למרות כל הקשיים, מעין קריעת ים סוף נוספת. אך כידוע ים סוף לא נקרע מעצמו לשניים לפי המדרש, רק כאשר אפו של נחשון הגיע לפני הים ברגע האחרון נבקע הים, היה דרוש מעשה מלמטה, לא ממשה לא בהוראת הקב"ה, משהו עצמאי.

השער, כמו בסיפורו של פרנץ קפקא נותר במקומו, ממתין לבן הכפר, לעם ישראל שרק יעבור בו, אך עם ישראל ממתין לשומר הסף שיזמין אותו להיכנס. ממתינים זה לזה ויכול העולם לגווע בבדידותו.

כזה הוא האדם, ממתין לפניה אליו, חושש לעשות את הצעד, מחכה לסימן מהזולת, משמיים.

הקב"ה אינו חפץ בעולם בהמתנה, הזמן הנתון לרשותנו בעולם הזה הוא זמן מכלה, בסופו של יום כולנו נגווע, השאלה כמה שערים נעבור בדרך. המעבר דרך השער הוא לא רק ייעודו של בן הכפר הוא גם ייעודו של השומר בסיפורו של קפקא ואף של שאר השומרים שלצערו ולצערם הוא כלל לא בא איתם במגע עד תום חייו.

בן הכפר בסיפור כאילו עושה משהו כדי להיכנס, נותן מתנות, מנסה לשכנע (וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי- יִשְׂרָאֵל, בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה, וְאִם-מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי, וְנָתַתִּי מִכְרָם; רַק אֵין-דָּבָר, בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה כ, יט) אך לא מעז לנסות ולעבור, לעשות את הצעד הקטן והמשמעותי באמת. חששו של בן הכפר היא שאין לו את הכח לעשות זאת.

לא לחינם נקראה נבואה המגשימה את עצמה גם 'נבואת אדיפוס', פחדו של אדיפוס כידוע הוא פחד הסירוס, אין האונים, החשש שאין כוחו במותניו אל מול האב\המנהיג\האויב\ועוד. בסיפורו

הטרגי של אדיפוס הוא אכן חסר אונים בסופו של יום, כמוהו בן הכפר מהסיפור הקפקאי הטרגי הנ"ל מקיימים את דברי איוב "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי, וַיֶּאֱתָיֵנִי; וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, יָבֹא לִי" (איוב ג, כה).

בחיים האמיתיים, בניגוד לסיפורו של קפקא, הטרגדיה גדולה עוד יותר, השער לא מחכה פתוח לעולם, לעיתים הוא נסגר, נעלם כלא היה. אז יש לחפש שער חדש, אחר, שונה. המרגלים אספו אמנם מודיעין אך עברו כבר ארבעים שנה ובינתיים השער נסגר, ישראל התעורר מאוחר מידי וביקש להיכנס בו והנה קוים בהם מאמרו של הרקליטוס "אינך יכול

להיכנס לאותו הנהר פעמיים".

ברוך חי העולמים, שלא נתן למוט רגלינו. הקב"ה לא רוצה סיפור קפקאי או טרגדיה יוונית ואף לא מועמדים לפסיכואנליזה אצל פרויד פתאום באמצע פרשת חקת. אשר על כן החליט להתערב

הסיפור (מומלץ!) מציג בן כפר שיושב לפני החוק ומחכה שהשומר בשער יאפשר לו להיכנס. בן הכפר יושב וממתין לקבלת רשותו של השומר מתוך אמונה בכך שסיכוייו לעבור בשער בלא רשות כזו קלושים, לנוכח יתרונו הפיזי של השומר והעובדה שעל פי דברי השומר מצויים בהמשך הדרך שומרים נוספים חזקים עוד יותר. בן הכפר מנסה לשדל את השומר לאפשר לו להיכנס, אך אינו מנסה לעבור בשער בעצמו. בהיעדר רשות הוא יושב ורוטן במשך שנים. בערוב ימיו הוא מגייס את כל כוחותיו האינטלקטואליים ושואל את השומר הכיצד ייתכן שלמרות שכל בני האדם רוצים להיכנס אל החוק אף אחד זולתו לא בא בשער במשך כל השנים. השומר משיב כי השער היה מיועד אך ורק לבן הכפר וכי עתה כאשר הוא מת יש לסוגרו.

גם אפקט הגולם או אפקט פגמליון בכיוון ההפוך, כפי שהגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת קום המדינה.

הביטוי נבואת אדיפוס אמנם מתייחס ללאיוס אביו של אדיפוס שמוסר את בנו על מנת שזה לא יהרגהו, מה שברבות הימים מביא למותו, אך ללא ספק גם אדיפוס עצמו לפי פרשנותו של פרויד מקיים את דברי איוב.

באופן מיידי בטרם יבלו בני ישראל את חייהם לנצח על סף הדלת מול גבול ארץ אדום. הקב"ה עושה זאת על ידי העברת שעור קטן ביסודות החיים המוות והעצמאות. כאומר לבני ישראל: 'אהרון לא יבוא איתכם לארץ, גם משה לא, ושלא להזכיר את מרים שלפני רגע כבר נפרדה מכם. עכשיו קחו את עצמכם בידיים ותתחילו לדאוג לעצמכם'.

בני ישראל רואים במשה וכנראה גם בשאר האליטה (המיוצגת ע"י אהרון ומרים) את מי שצריך לדאוג להם, כמו ילד קטן התולה את כל מבטחו בהוריו. אין ספק שעיתים וזה טוב ומסייע, עיתים יש ללכת אחרי הדמות המנהיגה ללא חשש, אך עיתים יבואו עת יתבגר העם כאשר יצטרך להרים את ראשו ולבחון היטב את תפקידו. ועיתים ליד מנהיג גדול כל כך לא ניתן לנקוף אצבע, עיתים שהעם מחוויר ליד מנהיגיו (עיתים שהילד צריך ללכת לשכור דירה ב'בועה' או ב'ביצה' או סתם באיזה בניין...), מנהיגים כאלו צריכים לדעת להיפרד מתפקידם. מות אהרון איננו מוות פתאומי כאמור, הוא יזום והוא מאופיין בטקס העברת התפקיד לבנים. העברת הלבוש הסמלי הלאה. הפרידה של העם מאהרון נובעת מפרידתו של אהרון מתפקידו. בשעה זו מבין העם כי גם למשה יבוא הקץ והנה הוא יכול להרים ראשו מעלה, ובגאון לחפש את השער החדש, את השער שלו ולפנות לזולתו.

לפנות לה': וַיִשְּׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִלָּּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִשְּׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. וַיִדַּּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה', וַיֹּאמַר: אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת- הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי--וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם. וַיִשְּׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִתֵּּן אֶת- הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם

לפנות לעצמו: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת (כא, יז)

אף לאויב: וַיִשְּׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים, אֶל-סִיחֹן מֶלֶךְ-הָאֱמֹרִי לֵאמֹר (כא, כא) ובמקרה הצורך גם למצוא את הכח להילחם:

וַיַכֵּּהוּ יִשְׂרָאֵל, לְפִי-חָרֶב; וַיִיּרַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן, עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן--כִּי עַז, גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן

השינוי המשמעותי הזה לא היה מתרחש ללא תוכנית המגירה הנדרשת של הקב"ה אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל- אַהֲרֹן, בְּהֹר הָהָר, עַל-גְּבוּל אֶרֶץ-אֱדוֹם. בזכות זה עברנו את הגבול ('חובש טוב, חובש מאלתר').

בנימה זו בשאיפה אל מעבר לגבולותינו כמו שכתוב 'במקום בו יעצרו הזחלים שם יקבע הגבול'.

פתרון החידה משבוע שעבר:

נשאלה השאלה למה מכסי הביוב עגולים?

מה הקשר בין משחק החשיבה

נתקבלו תשובות רבות ומגוונות, החל מ'לפי ת"י 1205.4 נקבע

המכונה מגדלי האנוי למסופר כי מכסי ביוב והפתח יהיו עגולים' (אבל למה קבעו כך את בפרשתנו? התקן?), או כי 'ניתן לסגור את המכסה בלי לסובב', וכן, 'בגלל

שהחור של הביוב עגול'. היה גם מי שהרהיב עוז ושלח תמונה

של מכסה ביוב מרובע (יוחאי, זו לא חוכמה זה עוד לפני המצאת הגלגל).

התשובה הנכונה היא כנראה שבמקרה של ביוב (בניגוד רמז (עבה) יש כאן למי שלא רוצה להתאמץ.

למכסים של ארונות תקשורת וסיבים אופטיים), אף אחד לא יתנדב להרים מכסה שייפול למטה... עיגול הוא הצורה היחידה

בה ניתן ליצור מצב שהמכסה לעולם לא יוכל להיכנס לתוך

אריאל ז'יטניצקי.

ליישום פרקטי בחיי המעשה, המקצוע, העסקים, הפיתוח האישי וכל השאר, פרסומים של ביה"ס למנהל עסקים של הרווארד עם המלצות להתפתחות אישית מקצועית לעצמאים שבינינו, כאן.

או כמו שהשריונרים יודעים: במקום בו יעצרו הזחלים לשם תגיע החוליה לפתיחות צוות ואיכא דאמרי במקום בו יעצרו הזחלים שם נעלה על מוביל.

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] אשמח לשמוע