פרשת עקב

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

ט"ו באב ופרשת עקב

משהו קטן על טו באב

המשנה במסכת תענית עוסקת בימי התענית והחורבן שפקדו את

ישראל, על מנת לסיים בטוב מסיימת המשנה את המסכת כך:

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל

כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי

לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו (...) ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים (...).

חז"ל שמבינים מייד את גודל השמחה ביום הכיפורים תוהים לגבי בחירתו של רבן שמעון בן

גמליאל לצרף אליו גם את ט"ו באב ושואלים מה בעצם קרה בט"ו באב שראוי לחגיגה בכרמים:

בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות. אלא ט"ו באב מאי היא?

1. אמר רב יהודה אמר שמואל יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה (...).

2. אמר רב יוסף אמר רב נחמן יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל (...).

3. רבה בר בר חנה א"ר יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר (...).

4. עולא אמר יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות (=משמר) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל ואמר לאיזה שירצו יעלו (...).

5. רב מתנה אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה (...).

6. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו יום שפסקו מלכרות עצים למערכה (...) אמר רב מנשיא וקרו ליה יום תבר מגל (=יום שבירת הגרזן).

אין ברצוני להיכנס לכל אחת מאותן שש סיבות למסיבות אלא להתמקד בשתיים מהן שלעניות דעתי לא קיבלו מספיק תשומת לב, כוונתי לדעותיהם של עולא ושל רבה ורב יוסף.

כשקרע ירבעם בן נבט את מלכות ישראל מירושלים, העמיד שני עגלים (בדן ובבאר שבע), והיה מביא לשם את העם שיעבדו עבודה זרה בכפיה לכאורה. כיון שעיני רבים היו נשואות רק לבית המקדש שבירושלים, הושיב ירבעם פרדיסאות, כלומר מחסומים ושומרים, בכל הדרכים המובילות לירושלים, שלא יעלו ישראל לשם ויעבדו את ה' וישתחוו למלך יהודה אשר בירושלים.

משנה, תענית ד, ז.

תלמוד בבלי, תענית כו ע"ב וכן בשינויים קלים בתלמוד בבלי, בבא בתרא קכא ע"א.

בסוף פרשת מסעי מסופר שלבקשת בני שבט מנשה בעניין בנות צלפחד נקבע שבת יורשת נחלה תתחתן רק עם חתן משבטה כדי שנחלה לא תעבור בין השבטים. עם התבססות בני ישראל בארץ, נטשטשו הגבולות בין השבטים ונתבטל איסור זה. השערה נוספת לסיבת ביטול האיסור היא שהאיסור נבע רק מהצורך שכל שבט יילחם על נחלתו (ולא ירגיש שהוא נלחם בשביל מישהו אחר) ותוקן רק לתקופת כיבוש הארץ.

הנדר היה שלא יינתנו לבני בנימין נשים מישראל, אך הותר לבני בנימין "לחטוף" נשים מישראל ולשם כך הנשים חוללו בכרמים ("וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן").

על פי המדרש, חטא המרגלים אירע בתשעה באב וכעונש, בכל שנה בני ישראל במדבר היו חופרים לעצמם קברים בתשעה באב ומחכים בתוכם למותם. חלק מהגברים היו מתים והשאר ידעו שקבלו עוד שנה לחיות. בשנת הארבעים במדבר אף אחד לא מת בקברו ועל כן הם המשיכו להיכנס לקברים בלילות שלאחר מכן מתוך מחשבה שאולי טעו בתאריך. משהגיע ט"ו באב, ליל הירח המלא, הבינו שהעונש תם וחגגו את סיומו. ביום זה חזר "הדיבור" אל משה - כלומר הנבואה (היא דבר ה') שפסקה מאז חטא המרגלים בשנה השנית לשהותם במדבר, חזרה אל משה עתה בשנה ה-40 וזה היה סימן לסיום גזירת נדודי דור המדבר ופתיחת תקופת דור באי הארץ.

קבורת הרוגי ביתר, הם הרוגי מרד בר כוכבא אשר במשך זמן רב לא נקברו. הברכה הרביעית בברכת המזון, ברכת "הטוב והמטיב" מציינת מאורע זה.

המחסומים היו קיימים עד סוף ימי מלכות ישראל, עד שמלך הושע בן אלה שביטל את הפרדיסאות הללו. לכאורה היינו מצפים לשמוע שבחו של הושע אלא שבספר מלכים הושע מתואר כך:

בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לְאָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ הוֹשֵׁעַ בֶּן-אֵלָה בְשֹׁמְרוֹן, עַל-יִשְׂרָאֵל-- תֵּשַׁע שָׁנִים. וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי ה': רַק, לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו.

קשה לומר שיש צדדים לכאן ולכאן כשהכתוב מתאר את הושע בצורה זו, אם כן מה עשה הושע

ומה כה משמח בזה? הגמרא במסכת גיטין מתארת כך את מעשיו של הושע:

א"ר יהושע בן לוי לא חרבה ארץ ישראל עד שעבדו בה ז' בתי דינים עבודה זרה ואלו הן ירבעם בן נבט ובעשא בן אחיה ואחאב בן עמרי ויהוא בן נמשי ופקח בן רמליהו ומנחם בן גדי והושע בן אלה (...) א"ל רב כהנא ורב אסי לרב כתיב ביה בהושע בן אלה "ויעש הרע בעיני ה' רק לא כמלכי ישראל" וכתיב "עליו עלה שלמנאסר" וגו' אמר להו אותן פרדסיאות שהושיב ירבעם על הדרכים כדי שלא יעלו ישראל לרגל בא הושע וביטלן ואעפ"כ לא עלו ישראל לרגל אמר הקב"ה אותן שנים שלא עלו ישראל לרגל ילכו בשבי.

חז"ל מספרים לנו שביטול המשמר ע"י הושע לא היה מתוך צדקות ורצון לאפשר לעם ישראל לעבוד את הקב"ה, אלא מתוך רצון עמוק יותר לאפשר לכל אחד לעבוד למי שבא לו ללא כורח וכפיה. למרבה הצער התברר כי בני ישראל ממשיכים לעבוד לעבודה זרה גם אז, למרות ביטול משמר הדרכים והמחסומים, עד כדי כך שהקב"ה מענישם בגין כל אותן שנים (שהיו קיימים הפרדיסאות) כאילו היתה להם בחירה ובכל זאת בחרו בעבודה זרה.

מה שמשאיר אותנו עם השאלה, מדוע עולא רואה בזה סיבה ליום

התשובה המתבקשת היא דבריו של רב נחמן בר יצחק במסכת נזיר:

"אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה"

ומבלי להיכנס עמוק לנבכי העבירה לשמה, באופן פשוט, אני מניח שניתן לומר שלדעת עולא עדיף לעשות משהו באופן מלא ואמיתי עם כוונה מאשר לעשות משהו באופן חיצוני וחסר טעם, אפילו

אם מדובר במשהו לא ממש מומלץ....

יום טוב בט"ו באב נקבע על כך שיצאה הפנימיות של עם ישראל החוצה, אז נכון שבהתחלה זה היה לשם עבודה זרה, אבל בסופו של דבר, הנה אנחנו כאן היום...

עד כאן עסקנו בדעת עולא, כעת הגיע הזמן לגעת בדעה האחרונה שהבאנו לעיל. סיום כריתת עצים לבית המקדש עבור המערכה על מזבח העולה. הסיבה לכך שביום זה היו מסיימים ע"פ הגמרא הינו משום שמאותו היום ואילך יורד כוחה של החמה באופן שכבר ניכרת לחות בעצים הגורמת לחשש שיהיו בהם תולעים הפוסלות אותם למזבח. אם כך מה השמחה הגדולה? הרי היה עלינו לדאוג מהיכן יהיו די עצים למערכה? אלא שהשמחה היא מאוד פשוטה – לא חוטבים יותר עצים. הידד!

עצים זה חשוב, עצי מערכה זה חשוב, אבל משמח אותנו שיש לנו תירוץ להשאיר קצת עצים

נטועים בקרקע – רוצו לספר לשר גלעד ארדן ולגרינפיס.

תלמוד בבלי, גיטין פח ע"א.

למשל כאן: עבירה לשם שמים, ר' צבי הבר, מעליות, כ"א, אב תשנ"ט, ביטאון ישיבת ברכת משה. (חלק ד' והמשך המאמר).

כאן חייבים להעיר שהמדובר בעבירות שבין אדם למקום ולא בעבירות שבין אדם לחבירו, שכן הנזק לזולת נגרם בלי קשר לכוונות ומחשבות אלא קודם כל על פי המעשים.

כמה מאמרים מעניינים בנושא יהדות ואיכות הסביבה ניתן למצוא כאן כל הקישורים מומלצים (גם זה).

ומשהו קטנטן על פרשת עקב

פרשתנו מתחילה בפסוק:

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם-- וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ"

ידוע פירושו של רש"י:

והיה עקב תשמעון - אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון רמברנדט (1659) ושמר ה' וגו' - ישמור לך הבטחתו

על בסיס פרושו של רש"י נתקבלה לימים הפרשנות כי תחת שמירת המצוות השגרתיות שאדם 'דש בעקבו', תחת שמירה קפדנית, יומיומית ושגרתית של המצוות "הקלות" תבוא הברכה הטמונה בירושת הארץ. אונקלוס לעומתו מתרגם עקב = 'חֲלָף'. ובשיטה זו הולך גם הרמב"ן: "כמו בעבור, וכן עקב אשר שמע אברהם בקולי". לשיטתם הפרוש הוא ההבנה הפשוטה בקריאה ראשונה, כי בעקבות שמירת המשפטים תשמר הברית.

כעת עלינו לשאול על אלו משפטים מדובר כאן, וכמובן שגם כאן שיטות שונות, רש"י לשיטתו יאמר כי המדובר במצוות הקלות. ספורנו סתם ולא פירש כך: "את המשפטים - כי במשפט יעמיד ארץ".

פרשיית 'והיה עקב תשמעון' מגיעה מייד לאחר שבתום הפרשה הקודמת נאמר לישראל מבוא קצר על כיבוש הארץ וירושתה:

כִּי יְבִיאֲךָ, ה' אֱלֹקֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (...) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַה' אֱלֹקֶיךָ: בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹקֶיךָ, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל- פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים, חָשַׁק ה' בָּכֶם--וַיִבְּחַר בָּכֶם (...) כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; (...) עקב עיטי rufinus Buteo וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם.

בני ישראל יורשים את הארץ, בהצדקה הסטורית של ברית אבות ובאהבה רבה המסורה להם. מי שיעיין בפרשיה הנ"ל יראה כי ניתן להבין קיומם של שתי מערכות נפרדות, האחת ירושת הארץ ועזרה בכיבושה, מהקב"ה לישראל. המערכת השניה היא הבקשה "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם—לַעֲשׂוֹתָם". לכאורה אין תלות בין השניים, הקב"ה נותן ובני ישראל נותנים, כאשר המחוייבות נשמעת כחד צדדית, קודם הקב"ה נותן ואחר כך בני ישראל שומרים. כאן מגיעה פרשיית עקב להסביר את המבוא האמור לירושת הארץ. גם הירושה עצמה, האהבה והברית,

איננה מובנת מאליה אלא היא רק עקב. אבל ה-'עקב' אינו מתייחס לכל המצווה והחוקים אלא דווקא

למשפטים. בגיחה קצרה אל פרשת "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם" נגלה כי היא עוסקת ברובה במשפט העברי, בדינים ובהלכות הנוגעים ליחסים משפטיים בין אדם לחברו. לכל עם נראה שאין צורך להזכיר כי ישנו תנאי בסיס לקיומו במדינתו, שמירת המשפטים כמאמרו של ספורנו "כי במשפט יעמיד ארץ". במקרה של עם ישראל ובימים כגון אלו במיוחד פשוט ישנו צורך להזכיר את זה בנאומו של משה ובכל מהדורת חדשות...

פתרון החידה משבוע שעבר: הדג שחה מצא ריבוע של מספר טבעי לאורך שני מיתרים, לפיכך יש לנו משולש ישר שבת שלום,

שהוא מכפלה של ארבעה מספרים זוית החסום במעגל. על פי משפט פיתגורס אריאל ז'יטניצקי.

אי זוגיים עוקבים! אורך היתר 10 קילומטרים שהם קוטר המעגל. מכאן 5 בריבוע כפול מספר הקסם פאי יתן את שטחה של העיר, כ-78.5 קמ"ר.

המושגים מצווה חוק ומשפט מופיעים מספר פעמים בספר דברים. המצווה תקבל התייחסות בתחילת פרק ח': "כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת: לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר- נִשְׁבַּע ה', לַאֲבֹתֵיכֶם"

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל]. אשמח לשמוע 3