פרשת ואתחנן

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

פרשתנו ממשיכה את נאומיו של משה לפני בני ישראל בטרם הכניסה לארץ, להפתעתנו כי רבה זכינו השבת לראות את משה מקיים מצווה, מה כל כך מיוחד בזה? שזו המצווה היחידה בספרנו

על איזו מצווה אנחנו מדברים בעצם?

"אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, מִזְרְחָה, שָׁמֶשׁ. לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת-רֵעֵהוּ בִּבְלִי- דַעַת, וְהוּא לֹא-שֹׂנֵא לוֹ, מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם; וְנָס, אֶל-אַחַת מִן-הֶעָרִים הָאֵל--וָחָי. אֶת-בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר, לָראוּבֵנִי; וְאֶת-רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי, וְאֶת-גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי."

הלשון אשר בה נכתב עניין זה דורשת התייחסות מיוחדת. "אז

יבדיל משה" מזכיר לנו כמובן את "אז ישיר משה", שירת משה תפסה מקום נכבד במאורעות המדבר ולעומתה הבדלת ערי המקלט נעלמת לה בין איסורי עבודה זרה ובין כריתת הברית בין הקב"ה לישראל.

בנוסף שואלים הפרשנים כיצד משה מבדיל את שלושת ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי כאשר המצווה היא רק בכניסה לארץ להבדיל את כל ערי המקלט ובנוסף הן קולטות את

הרוצחים רק כאשר כל ערי המקלט משני עברי הירדן יובדלו

משאר הערים. והנה משה מבדיל רק שלוש ערים, מדוע הוא עושה זאת.

הפרשנים ברובם עונים על השאלה שהעלנו בתשובה הידועה "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה" אך נראה שעדיין צריך להבין למה המצווה הזו מופיעה דווקא בפרשתנו.

ערי המקלט הינן שטח אקסטריטוריאלי אשר אין להם אחיזה בקרקע. בערי המקלט התגוררו

הלוויים אשר אין להם נחלה בארץ וכן הרוצחים בשגגה שהארץ אינה מסוגלת לקלוט.

"וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. ה' אלוקים, אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת- גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן. וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ--אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד,

7 למאן דאמר שהוא מקיים גם הוכח תוכיח זו המצווה שניה. ספורנו דברים ד, מא: "אָז יַבְדִּיל משֶׁה שָׁלשׁ עָרִים - אַחַר שֶׁסִּיֵּם הַהַקְדָּמָה לְבֵאוּר הַתּורָה הִבְדִּיל הֶעָרִים, לְהַרְאות לְיִשְׂרָאֵל מַה נִּכְבָּד עִנְיַן שְׁמִירַת הַמִּצְות, שֶׁהִקְפִּיד לְקַיֵּם קְצָת מִצְות עֲשֵׂה".

8 דברים ד, מא-מג.

9 על המילה "אז" נאמר בכמה מקומות: "ואין אז אלא שירה" \ "ואין אז אלא שמחה" \ "ואין אז אלא אמנה". כאומר: אז יש פה משהו לא רגיל...

10 אכן בהמשך משה מספר לבני ישראל כי המצווה להבדיל את הערים הללו עומדת בפני עצמה "שָׁלוֹשׁ עָרִים, תַּבְדִּיל לָךְ: בְּתוֹךְ אַרְצְךָ--אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ, נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ" אך בספר במדבר לה, י-יא הקב"ה מצווה את בני ישראל לעשות זאת רק כאשר יעברו את הירדן: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן, אַרְצָה כְּנָעַן. וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה"

11 רש"י דברים ד, מא: "אז יבדיל - נתן לב להיות חרד לדבר שיבדילם. ואף על פי שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה מצווה שאפשר לקיימה אקיימנה".

12 במדבר, לה, לד: "וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ--אֲשֶׁר אֲנִי, שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ: כִּי, אֲנִי ה'--שֹׁכֵן, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" נאמר לגבי איסור שהיית רוצח בשגגה מחוץ לעיר המקלט.

בַּדָּבָר הַזֶּה. עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ: כִּי- לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה".

פרשתנו עוסקת בכותרתה בבקשתו של משה להכנס לארץ ובסרובו של הקב"ה, ומלמדת אתנו שאבא יודע לומר "לא" ושלא תמיד התפילה והתחנון פותרות לנו בעיות בחיים (בלשון המעטה...).

משה, לפני שנים רבות הרג את המצרי, בעקבות הריגה זו חז"ל במדרשים רבים הצדיקו את

מעשהו שכנראה ללא הצדקה זו היה קשה להם איתו מאוד. משה, שעל פי זה הרגיש את העוול שנעשה לו, מצא לנכון לסגור מעגל, או לכל הפחות להתחיל בסגירתו

במציאת הפתרון לרוצחים בשגגה, מקום לנוס שמה.

בני ישראל הם עם בורח, בורח ממצריים ולימים בורח מארצו בגלותו, ומאוחר יותר בורח מהגלות לגלויות אחרות ובסופו של דבר בורח לארצו. ישראל ומשה בורחים ממצריים והנה עוד רגע קט הם מגיעים למקלט המיוחל אל ארץ ישראל, ייקח זמן לשיקום וייקח זמן להפסיק להרגיש נרדפים ויש צורך במקום שיחיל את התקופה הזו. משה הבורח ממצריים עוד מנערותו מחפש את המקום המיוחל לשלווה הזו, משלא קיבל זאת בעצמו, דאג שלפחות לאחרים יהיה כזה. על כן לפתע, כאמור, ייגע משה בארץ ישראל במקום היחיד שמותר לו לגעת, במקום שאיננו באמת מקום, בערי המקלט.

בהערת אגב אוסיף כי אולי ניתן לומר כי ערי המקלט הם בעצם התזכורת לכך שלא ניתן 'להשיג'

את הארץ, לא ניתן לגמרי 'לשלוט' בה, לעולם יישאר פער בין האדם למרחב.

אריאל ז'יטניצקי.

פתרון החידה משבוע שעבר:

äî÷ìè äéçéãä äòâåìä, ôøé îòùä éãéå לאחר ששמעתי המון פתרונות (וגם האשמות בכך שישנה

טעות בניסוח החידה, שדווקא הפעם לשם שינוי היו האשמות

שווא), הרי הפתרון:

(ùéùä) ÷éìåîèøéí îæøçä òã ùðú÷ì כל אחד ממקבלי התואר רואה לפחות כתר אחד מזהב לבן.

לו מי מהם היה רואה כתר זהב על ראש אחד מעמיתיו, היה

מסיק מיד כי לו עצמו כתר מזהב לבן. שהרי השלישי (בעל

הכתר מהזהב הלבן שלפניו) ראה אף הוא כתר זהב לבן.

ðú÷ì áçåîú äòéø. שלושת החתנים באו במבוכה, לכן כל אחד מהם ראה שני כתרים מזהב לבן לפניו.

כך יכול היה החכם שבהם להסיק כי גם לו כתר מזהב לבן.

13 כגון שראה עד סוף הדורות שלא ראוי לצאת ממנו צדיק... וכן שהושיב סנהדרין בבית דין של מעלה וגזר את דינו ועוד.

14 משה עצמו ברח כאשר גילה כי אכן נודע הדבר "וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר, אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר. וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת-מֹשֶׁה; וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה, וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-מִדְיָן וַיֵּשֶׁב עַל-הַבְּאֵר"

15 ולמען הסר ספק, אין כאן עניין פוליטי אלא ברור עקרוני של החיים בעולם הזה.

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל]. אשמח לשמוע 3