פרשת לך לך

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"ע שבת פרשת לך לך

התחלנו מבראשית, ברא עולם, ברא אדם, הסתבך עם האשה, הרג את אחיו, בלאגן ומבול, ומגדל ובלבול והנה הקב"ה פונה אל אברהם:

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

רגע רגע, עד עתה תמיד היתה סיבה לשיח בין הקב"ה לאדם, מדוע פונה הקב"ה לאברהם, מה אנחנו בעצם יודעים עליו? נפנה לסוף פרשת נח:

וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח--תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-

אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד

אֶת-לוֹט... וַיִקַּּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה,... וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה:

אֵין לָהּ, וָלָד. וַיִקַּּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ,

וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי

כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵצְּאוּ אִתָּם

מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָבֹּאוּ עַד-חָרָן, וַיֵשְּׁבוּ שָׁם.

האמת חייבת להיאמר, אין לנו מושג מה מייחד את אברהם על פני השאר. ואכן ר' יצחק הרגיש שחסר לנו משהו ודבריו פותחים את מדרש רבה לפרשת לך-לך:

ר' יצחק פתח: "שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך"

אמר רבי יצחק: משל לאחד, שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג?! הציץ עליו בעל הבירה. אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג?! הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם.

הנה לנו סיבה לייחודיותו של אברהם. הוא, להבדיל משאר יושבי הארץ, מאמין שהקב"ה מנהיג. יפה. אבל... איפה זה כתוב? איפה זה מרומז? במה זכה אברהם האנונימי לברכת הברכות: וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה?

בהמשך הפרשה מריבת הרועים של לוט ואברהם מביאה לפרידה בין השניים, לאחריה ערעור סדרי השלטון, מרד ומלחמת העולם הראשונה עלי אדמות פורצת. במסגרת המלחמה נלקח לוט בשבי ואברהם קרובו יוצא לחלצו. כמו בכל סיפור ילדים טוב אברהם אכן נוחל ניצחון מוחץ מול מחנה ארבעת המלכים ומשחרר את לוט. סוף טוב הכל טוב, אלא שלא ממש הכל טוב. אחר הדברים האלה הקב"ה פונה לאברהם וכורת עימו ברית. עיקרה של הברית ברכה. מבטיח לו הקב"ה זרע, אך מי שיקרא גם את האותיות הקטנות של החוזה יגלה שבאותו זמן בדיוק הקב"ה גם מוסיף "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". סליחה על השאלה הבוטה אבל, לו לא הכרנו את העתיד לקרות ולא שמענו את קריאת התורה בשנה האחרונה אולי היינו נסערים קצת יותר. למה??? מה חטא זרעו של אברהם שעוד אפילו זכר בעולם אין לו? או אולי, מה חטא אברהם עצמו?

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר: וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר: במה אדע כי אירשנה.

ורבי יוחנן אמר: שהפריש בני אדם מלהִכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר: תן לי הנפש והרכוש קח לך". (נדרים לב ע"א) כמה דעות בתלמוד לזיהוי חטאו של אברהם. האחת, על ששכר את תלמידי החכמים למלחמה. השניה, על שהטיל ספק בקב"ה. השלישית, על שויתר על גיורם של הניצולים.

דברי ר' אבהו ור' אליעזר תמוהים? האם לא היה צריך

אברהם לקחת את התלמידים למלחמה? האם היה

עליו לצאת לבדו? האם לא היה עליו לצאת כלל לשחרר

ר' יוחנן לומד את הצעתו של מלך סדום וסירובו של אברהם כסיבה לגרות. על הפרק עומדים רכוש ונפש,

מלך סדום מציע עסקה, תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ,

אך אברהם מסרב כאומר, לא את הנפש ולא את

הרכוש. ייתכן ור' יוחנן מניח כי בתשובתו זו של

אברהם הוא הביע וויתור על 'הצלתם' של אותן הנפשות. ויתור זה גרר אחריו את היבדלותו של

אברהם וזרעו מהנפשות הללו, זאת בניגוד ל-וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן. אברהם בוחר לשים חוצץ בינו ובין שאר הגויים.

ויבא הפליט... ויגד לאברם העברי. וכי לא ידענו שאברהם עברי היה? מדוע אומר הפסוק (מה תלמוד לומר) עברי? רבי יהודה אומר: כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, רבי נחמיה אומר: לפי שהיה מבני בניו של עבר. דבר אחר: שהוא מעבר הנהר. פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק יד

מחד ניתן לראות את אברהם כאמיץ, כמנתץ פסלים, כמי שמוכן לבחון את האמת אף במחיר של בדידות. על פי רוב אנו קוראים על אברם העברי כעל תכונה חיובית. אך לכל פלוס יש מינוס, ולכל יתרון חסרון. אברהם אכן נותר מעבר לנהר, מהעבר השני. לדעת ר' יוחנן הוא אינו מקרב אליו את אנשי סדום. ר' יוחנן היה רבו של ר' אבהו וניתן אולי להבין כעת גם את טענתו של רבי אבהו. אם היה אברהם 'מאמין' באנשי סדום כמו שהאמין אולי בלוט, היה עליו להתאמץ להצילם ואז היה מוצדק לצאת על כך למלחמה. יתכן ור' אבהו סובר כי סופו מעיד על תחילתו. אברהם אינו מציל את אנשי סדום ולפיכך כל היציאה למלחמה וכן 'ביטול התורה' הנלווה אליה והכפייה על האחר

ליטול סיכון עימו אינו מוצדק. ברגע האמת אברהם מעדיף את זרעו שלו. אע"פ שלא זו היתה דרכו עד כה, הרי כרגע אין לו בנים.

עם כל זאת שאברהם הוא הגואל הראשון. לוחם החירות והמשחרר הראשון בכל שנות קיום האנושי במקרא. הראשון הנלחם למען האחר, הנה לאחר מאמץ כבד ורצוף, סכנת חיים, בהחלטה של רגע, אולי מבלי משים, אולי מאין אונים, הכל נשמט תחת ידו.

הרב יעקב מדן דייק בעניין ברית בין הבתרים בדיוק את העניין הזה:

"בברית מצטווה אברם להביא עגלה משולשת, עז משולשת, איל משולש ותור וגוזל, ולהמתין להופעת ה'. מן הסתם, הייתה אמורה לרדת אש מן השמים על קורבנותיו של אברם, וכך הייתה נכרתת הברית ביניהם.

ניתן להניח כי זו כבר בגדר תשובה למעשה זה, היות ויתכן וסדר הפרשיות הכרונולוגי שונה מהסדר הטקסטואלי ("שאין מוקדם ומאוחר בתורה") - הרמב"ן (שמות י"ב, מ) עסק בשאלה זו, והזכיר את דעת בעל "סדר עולם" (פ"א), שאברהם עלה מחרן לארץ ישראל פעמיים: פעם אחת בגיל שבעים, ופעם נוספת בגיל שבעים וחמש. ראו גם רש"י שמות יב, מא. בכך ניתן להבין שברית בין הבתרים קדמה לפרשיית "לך-לך".

ולא יאמר בו "מהמוצדקות..." וד"ל.

כאן נשרטט את שאירע על פי מה שלמדתי מתורתו של ידידי, ר' ישראל שדיאל איש כפר עציון יצ"ו. במקום השכינה, ירד העיט על הפגרים. עיט אינו ציפור בודדת. עיט הוא שם פועל, כמו ציד ודיג. מסתבר, אפוא, שלהק גדול של ציפורי

טרף - ייתכן שאף ממינים שונים - ירד על

הקורבנות שאברם הכין לברית. אברם לא

ויתר על קיום חלקו בברית. מן הסתם, הוא נטל מקל עבה וגדול ונלחם בכל כוחו נגד להק הציפורים הטורפות. זוהי מלחמה של

שעות רבות, מלחמה מסוכנת ומתישה.

מלחמה ארוכה זו מתוארת בתורה בכמה

ברית בין הבתרים, כאן? "וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַשֵּּׁב אֹתָם, אַבְרָם"

בעת מלחמתו הנואשת, אברם - מן הסתם - נשא את עיניו לשמיים, ושאל את עצמו מדוע מבושש הקב"ה להוריד את אישו אל הקורבנות שהכין לו אברם לקיום הברית. אך במשך כל היום - הקב"ה אינו מופיע.

וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל-הַפְּגָרִים; וַיַשֵּּׁב אֹתָם, אַבְרָם. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל-אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה. וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל-אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי, עַד-הֵנָּה. וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה. (ט"ו, יא-יז)

והנה השמש לבוא - החמה כבר בראש האילנות, אברם ניצח את ציפורי הטרף אך כרע תחתיו באפיסת כוחות ונרדם או התעלף. ודווקא אז הגיע הקב"ה, מצאו לאברם ישן, וייעד את הפגישה הבאה ביניהם לעוד ארבע מאות שנה!"

טרגדיה, מזכיר לנו מאוד את הפיספוס של בני ישראל שנרדמו במתן תורה, שמאז ועד היום משאיר אותנו 'ערים' כל הלילה בתיקון ליל שבועות. דודי חמק עבר, פיספוס מובנה שכזה מעת שנברא העולם לאורך כל הדורות.

אם בארזים... (מועד קטן כ"ה ע"ב)

פתרון החידה משבוע שעבר: פיבונאצ'י הרבה לחקור את תורת המספרים. פיבונאצ'י תהה באחד

הימים כיצד ניתן לחשב במהירות כמה ארנבים יהיו בשה בתום 12 חודשים אם ידוע שארנבים ממליטים בהגיעם לגיל חודשיים, וכל זוג

אריאל ז'יטניצקי.

ארנבים ממליט מדי חודש זוג ארנבים חדש, ובהנחה שאף ארנב לא מת. חישב ומצא:

לקינוח: לשדה מגודר הוכנסו זוג ארנבים שאך נולד = 1 זוג

מה הקשר של התמונה כעבור חודש אחד עדיין אין שינוי= 1 זוג בשדה

הזו לכאן? בתום חודשיים נולד זוג ארנבים נוסף = 2 זוגות.

בתום שלשה חודשים נולד עוד זוג ארנבים = 3 זוגות

כעבור ארבעה חודשים נולדו 2 זוגות ארנבים חדשים = 5 זוגות

לאחר חמישה חודשים נולדו עוד 3 זוגות ארנבים = 8 זוגות.

כך המשיך פיבונאצ'י בחישוביו ומצא שלאחר 12 חודשים יהיו בשדה

144 זוגות של ארנבים.

המספר החודשי של זוגות הארנבים מסתדר לפי הסדרה הבא:

...1,1,2,3,5,8,13,21,34,55,89,144. לסידרת מספרים זו קוראים

"סדרת המספרים של פיבונאצ'י"

בהערת אגב, סידרה זו היא בעלת חשיבות בטבע, באדריכלות,

באומנות ובמה לא ויש גם מי שמשתמש בסדרה להשקעה במניות.

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע 3