פרשת וירא

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"עשבת פרשת וירא

השעה אחת עשרה וארבעים לפני הצהריים, והשקט מציף את משרדי

'ק. ר. מזגנים' אשר במרכז תל אביב. לפתע מצלצל הטלפון. מר קרירוב

ממהר לענות בתקווה שלקוח פוטנציאלי על הקו, והנה מהצד השני

של הקו מדברת הגברת כהן מירוחם. לאחר כמה חילופי משפטים

מבין מר קרירוב את הצרה שנפלה עליו. הוא צריך להוציא רכב עם

טכנאי לירוחם לתקן מזגן באחריות. מר קרירוב שובר את הראש איך

הוא שולח עכשיו רכב עם טכנאי עד ירוחם, ובמבט מיואש בוהה

בטלפון שהונח במקומו מתלבט על איזה טכנאי להפיל את 'העונש'. לפתע צלצול נוסף. על הקו מנהל בית ספר בדימונה מודיע למר קרירוב כי בחר ב-'ק. ר. מזגנים' להתקנת מערכת המיזוג לאולם הספורט שנבנה במקום. מר קרירוב לא חושב פעמיים ושולח טכנאי שיעשה מדידות,

יחתים חוזה ועל הדרך יקפוץ לירוחם ויטפל גם במזגן של גברת כהן.

בפרשתנו סיפור דומה. צוות מלאכים נשלח לכמה משימות, ולבעל הבית שבשמיים רק רכב חברה אחד. לא נורא, תסעו יחד, תעשו מה שתעשו ותחזרו. אברהם, לוט, אלוני ממרא וסדום. לא לשכוח להחתים תעודת משלוח.

אם לא די בכך הרי שהסיפור שוזר בתוכו כמה סיפורים שהקשר ביניהם אינו פשוט לקורא. והרי

החדשות ועיקרן תחילה: פרשתנו נפתחת בביקור שלושת המלאכים אצל אברהם. אלו מבשרים לו כי עתיד להיוולד לו בן. שרה צוחקת. המלאכים עוזבים והולכים לסדום. ה' מספר לאברהם על כוונתו להפוך את הערים, ואברהם מנהל מו"מ עם ה' במטרה להציל את הערים, אך לשווא. המלאכים באים לסדום ומתארחים בביתו של לוט. באמצע הלילה דורשים אנשי העיר מלוט שיוציא אליהם את האורחים, לוט מסרב, המלאכים לוקחים אותו ואת משפחתו ועוזבים את העיר. ה' הופך את סדום. לוט נמלט ושוהה במערה עם שתי בנותיו. הן מצדן בטוחות שלא נשאר איש בעולם שיוכלו להוליד ממנו ילד, ולכן הן משכרות את אביהן ומולידות ממנו ילדים, שמהם יצאו לימים העמים עמון ומואב. אברהם עובר לגור בעיר גרר, שם נלקחת שרה לבית המלך אבימלך. ה' בא לאבימלך בחלום ומצווה עליו להחזיר את שרה לאברהם. אבימלך נוזף באברהם על שטען ששרה היא אחותו. שרה מולידה בן, ואברהם מל אותו וקורא לו יצחק. עד כאן הכותרות להיום.

לכאורה ביקור המלאכים אצל אברהם ובשורת הזרע בתחילת פרשתנו מוצאת את סגירת המעגל

רק בהולדת יצחק ועלינו לשאול מדוע היא שוזרת בתוכה את כל השאר. אנסה בדברי להסביר את הקשר בין הדברים. לשם כך נדון תחילה בסדום.

לעיתים יוצא לנו להשתתף במשא ומתן (מוצלח יותר או פחות)

ועל פי רוב ישנו הגיון אסטרטגי או לפחות טקטי למהלך המשא

ומתן (לכל הפחות לאחד הצדדים). בעבר הראינו שגם למו"מ

במקרא ישנו מבנה אסטרטגי והדבר הגיוני ונדרש. בפרשתנו,

לעומת זאת, משא ומתן יוצא דופן. הרי הוא לפניכם:

תודה לרב אביה הכהן על הרעיון להמחשה, על המזגן והטכנאי (אני חושב שגם על ירוחם...).

איכא דאמרי "ותחילה עיקרן".

נוכל להעיז ולשאול אף למעלה מכך לאור העובדה שבתחילת פרשת לך-לך מופיע הבטחת הזרע המקורית אשר מתממשת רק בתום סדרת הסיפורים שהבאנו, לפיכך ניתן לראות את היחידה הספרותית הזו (הסיפור בלע"ז) מתחילה כבר בתחילת פרשת לך-לך.

משה ופרעה למשל...

בראשית יח, כג-לב.

וַיִגַּּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ--הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. וַיֹּאמֶר ה', אִם- אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר--וְנָשָׂאתִי לְכָל- הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם. וַיַּעַן אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲ-דֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם, חֲמִשָּׁה--הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה, אֶת-כָּל-הָעִיר; וַיֹּאמֶר, לֹא אַשְׁחִית, אִם-אֶמְצָא שָׁם, אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. וַיֹסֶּף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו, וַיֹּאמַר, אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, אַרְבָּעִים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַא-דֹנָי, וַאֲדַבֵּרָה--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, שְׁלֹשִׁים; וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה, אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים. וַיֹּאמֶר, הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֶשְׂרִים; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים. וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַא-דֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.

לכאורה ראוי לשאול מה פשר הטקטיקה שביקש כאן אברהם. מתחיל במחיר גבוה ויורד כלפי מטה? אנחנו רגילים למצב ההפוך. המוכר מציע מחיר גבוה, הקונה מחיר נמוך, לא מסכימים וכל אחד עולה מדרגה עד שההיצע והביקוש נפגשים והנה לנו עיסקה. לעומת זאת במקרה שלנו, אברהם מציע מחיר גבוה ממה שהוא מסוגל לשלם, הקב"ה מסכים (!) ואז אברהם מבקש לשלם פחות. מה ניסה לעשות אברהם?

ניתן לשאול את השאלה גם מהכיוון השני. מדוע הקב"ה, משתף פעולה עם הטקטיקה הזו??? שאלה נוספת היא מדוע אברהם מפסיק לפתע את המשא ומתן? הצלחת להגיע לשלושים, לעשרים, לעשר (!) יאללה, עוד צעד אחד והגענו. היינו מצפים להמשך המו"מ, עד שיתפוצץ או עד שתושג העסקה, והנה הקב"ה מוריד מחיר ולפתע אברהם נסוג, מדוע?

סיומו של המו"מ הוא:

וַיֵלֶּךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.

ברצוני לנסות ולהציע כמה תשובות לכל הנ"ל על רקע השאלות

ששאלנו בפתיחת הדברים.

בשבוע שעבר ניסינו להסביר את העונש שהושת על אברהם ועל בניו, גרות. הסיבה אותה הבאנו, אולי לא באופן מספיק מפורש, היא שאברהם גזר זאת על עצמו בבחירתו להתבודד מתושבי סדום. כאשר הציע לו מלך סדום את העסקה בה ייקח את הנפש וישאיר לו את הרכוש, הניח מלך סדום כי אברהם הוא כעת הבעלים של הנפש... אברהם מצידו סרב לעסקה ונתן למלך סדום את

הכל (הרכוש והנפש). חז"ל מצאו כאן נקודת חולשה של אברהם בבחירתו להתבודד מהאנושות, אברהם העברי, שכל העולם מעבר אחד והוא מעבר אחר. אברהם רואה עיר שתושביה אולי פוטנציאלים להיות 'שכן-רע'. לכאורה הוא מקדים תרופה למכה ולוקח צעד אחורה. אברהם בוחר להיות גר (ואולי אף גר-תושב).

להתבדל. לטפח את זרעו בחינוך נפרד ועצמאי.

את הפסוק הזה ניתן לקרוא בכמה אופנים שונים לגמרי. לתשומת ליבכם.

למעט השכר ללוחמים.

פרטי, כבר אמרנו?

תוצאות בחירתו של אברהם לא מאחרות לבוא, תושבי סדום פורקים כל עול והארץ נשחתת. אם לא די בכך הרי שאפילו בן משפחתו של אברהם הושחת וזאת ניתן לראות במעשה הנורא שהציע לעשותו לבנותיו. האומנם היה יכול להיות אחרת לו אברהם היה שם?

המשא ומתן הלא רציונאלי של אברהם והקב"ה אודות חורבן סדום אינו יוזמה של אברהם, כי אם של הקב"ה, זאת נוכל ללמוד מהפסוק החותם את השיח "וַיֵלֶּךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם". הקב"ה היה צריך להשלים משהו והוא אכן עשה זאת ואז תם השיח. אנו רגילים להבין כי בסיפור הזה אברהם הוא הזועק את זעקת הצדק והוא אשר מוכיח את הקב"ה על כוונתו "הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע". אך לפי הפסוק החותם את חילופי הדברים נראה כי מי שיזם ומי שדיבר היה דווקא הקב"ה לאברהם ולא להיפך. אם כן, מה דיבר ה' לאברהם?

על הרקע הדברים שכתבנו בשבוע שעבר ניתן להבין כי הקב"ה רוצה להביא את אברהם להבין את טעותו, להוציא זאת מעצמו. להבין לבד. הוא מכוון את אברהם לאורך כל הדרך. בתחילת השיח חושב אברהם שיש צורך בשכונה דתית-מוסרית-צדיקית כדי להצליח לחיות בסדום, לאחר מכן הוא מוכן להודות שבסדום אפשר לחיות אפילו עם גרעין רציני של חבר'ה טובים ואולי אפילו עם גרעין קטן מאוד. מהנקודה הזו הוא מודה שדי אף במניין ותו לא. דרכו של אברהם ברורה, הצעד הבא הוא ככל הנראה שדי באדם אחד בלבד. אברהם מודה בקרבו כי ייתכן והיה די אך בו כדי להשפיע במקום 'המפחיד' הזה. אברהם שותק. אין צורך לומר את הדברים בקול.

בנקודה זו השלים הקב"ה את דבריו, רק את זאת רצה לשמוע מאברהם, והוא בוחן כליות ולב, שמע. עכשיו יכול אברהם לשוב למקומו. מקומו האמיתי, מקומו המשפיע שפע רב.

ואכן בהמשך הדברים אברהם אוזר עוז ועוזב את מקומו וממשיך ללכת, נגב. בבית אבימלך

אברהם מפחד מאוד פן יהרגוהו אך מה שמפריע לו אולי אף יותר הוא אומר "וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱ-לֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה", הנה עתה מנצל אברהם את המעמד ועושה תרגיל להיכנס אפילו למקום שכזה כדי להשפיע.

לאחר בירכת הזרע שניתנה לאברהם בתחילת פרשת לך לך הבין אברהם כי זרעו צריך להיות בגטו

משלו וזו היתה טעותו, טעות יקרה. הקב"ה זימן לאברהם דרך לחזור בו ממנה ורק לאחר

שהוכיח את עצמו זכה באמת לברכת הזרע:

וַה' פָּקַד אֶת-שָׂרָה, כַּאֲשֶׁר אָמָר; וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן, לִזְקֻנָיו, לַמּוֹעֵד, אֲשֶׁר-דִּבֶּר אֹתוֹ אֱ-לֹהִים.

לקינוח: מה הקשר של התמונה הזו לכאן?

אריאל ז'יטניצקי.

פתרון החידה משבוע שעבר: בית כנסת אברהם אבינו בחברון.

ורמז נוסף לדבר בפתיחת המו"מ על סדום: "וַה', אָמָר: הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם, אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ--כֹּל, גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט--לְמַעַן, הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם, אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר, עָלָיו." (בראשית יח, יז-יט)

בראשית כא, א-ב.

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע