פרשת יתרו

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

בפרשתנו מגלה יתרו את גדולתו (או גדלותו) של אלוקי ישראל ואומר כך:

"עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל ה' מִכָּל-הָאֱלֹהִים: כִּי בַדָּבָר, אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם." (שמות יח, יא)

לפי יתרו כהן מדין מהי גדלותו של ה' מכל האלוהים? "כי בדבר אשר זדו עליהם" זו גדולתו.

כל הפרשנים המתייחסים לחלק זה של הפסוק מסבירים כי גדלותו של הקב"ה היתה בכך שעשה למצרים מידה כנגד מידה, או במילים אחרות, הם אכלו את מה שבישלו.

אעיר כי חלק מהפרשנים אף הוסיפו כי

גדולתו של ה' לדברי יתרו היא בכך שידע מה

בליבם של המצרים לעשות לישראל אף

שאלו טרם עשו זאת ויישם זאת בענישתם. למען האמת, זה קשה עם דבריו של יתרו

שהרי מניין ליתרו מה היה בליבם של

המצרים, אבל בואו לא ניתן לעובדות לבלבל

בכל אופן אין פרשן שלא מזכיר את עניין המידה-כנגד-מידה איפשהו על הדרך ועלינו לשאול את השאלה המבוקשת למה 'מידה-כנגד-מידה' הופכת את אלוקי ישראל לגדול מכל האלוהים?

האסטרטגיה בה בוחר ה' בהתמודדות מול מצרים היא אסטרטגיית מידה-כנגד-מידה הידועה

כעקרון מוסרי הנהגתי ומשפטי בתרבויות קדומות, ובא לידי ביטוי פעמים רבות בתנ"ך ואף מסמל רבות את הצדק (אלת הצדק נושאת מאזניים וחרב ע"פ תרבויות רבות, וזה כנראה מסמל

את השמירה על איזון הנעשית ע"י החרב הגומלת רעה תחת רעה).

בהערת אגב, נקודה מעניינת, אחד הפסוקים העוסקים בענישה של מידה כנגד מידה מופיע בצורה של תקבולת (כלומר מידה כנגד מידה גם מבחינה צורנית):

"שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם - בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ"

מאמרו של יתרו ("כי בדבר אשר זדו עליהם") מתאים ככפפה ליד לדין של עדים זוממים, שכן המצרים לא הצליחו לבצע את זממם בפועל (אבל בואו נודה שהם השקיעו בדרך לשם) ולכן דין מידה כנגד מידה שיושם עליהם הוא עוד יותר חזק שכן הוא על התכנון (משטרת המחשבות... מרתיע ביותר!) וחופף לדינם של עדים זוממים:

הדברים הבאים מבוססים על דברים שנכתבו בשנה שעברה (מסתבר שקראנו כבר את יתרו...) ונערכו כאן מחדש.

אני לא מצאתי פרשנים שלא, אבל תרגישו חופשיים להפתיע אותי.

Tat for Tit בלע"ז.

פטור בלא כלום אי אפשר ולכן: בתורה:" כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ", "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם, כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ", " וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָהּ, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה, תַּחַת חַבּוּרָה", "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו". בנביא: "וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ". בכתובים: "מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה, לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ".

יש לציין כי המבדיל בין קודש לחול נוקט במידה-כנגד-מידה גם במידות טובות, ראו: "ועושה חסד לאלפים" תוספתא סוטה ד, א.

כִּי-יָקוּם עֵד-חָמָס, בְּאִישׁ, לַעֲנוֹת בּוֹ, סָרָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ה', לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָמִּים הָהֵם. וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים, הֵיטֵב; וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא- יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד, כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה--בְּקִרְבֶּךָ. וְלֹא תָחוֹס, עֵינֶךָ: נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן, יָד בְּיָד, רֶגֶל בְּרָגֶל.

אחד המאפיינים המייחדים פסקה זו מפסקאות אחרות העוסקות בדין מידה כנגד מידה הוא הדגש הרב על תוצאת הדין האמור (מסומן בכחול).

לכאורה מתגלה הסיבה לענישה הזו, לא משום שזה

הצדק דווקא אלא משום שזה יביא למיגור התופעה

הפסולה של עדי שקר. האמנם?

אסטרטגית מידה כנגד מידה הינה אסטרטגיה

מרתיעה מאוד במשחקים החוזרים על עצמם, ללא

ספק אנו לא נעשה שום דבר קיצוני למאן דהו לו

ידענו כי נקבל את הסטירה הזו בחזרה לפנינו

כבומרנג, מה שעולה יפה עם "מאן דסני עלך לחברך לא

תעביד" שהוא נסיון להפנמה של מערכת אסטרטגית של מידה כנגד מידה.

מה מיוחד בדין עדים זוממים שמביא לתוצאה של "וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ. וְהַנִּשְׁאָרִים, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא-יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד, כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה—בְּקִרְבֶּךָ"?

העדים המזימים יודעים שהכח שיש להם בידיים הוא הכח של כל זוג עדים אחר שיבוא ויזים אותם ויגזור את דינם בקלות, ולכן כנראה יחשבו פעמיים ויוודאו שהם אכן אמינים (או לכל הפחות מאמינים לעצמם) ואינם משקרים.

נקודה נוספת, הרי שעדים זוממים אין צריכים התראה, בניגוד לכלל הידוע "אין עונשין אלא אם כן מזהירים" ונראה שאולי הסיבה לכך היא שכל מהותו של דין עדים זוממים הינו עצמו בהתראה

(והרתעה) שהוא יוצר מלהעיד עדות שקר.

נקודה נוספת מעניינת היא שאין מזימים אלא בפניהם עוד עובדה שצריכה ליצור מאזן מסויים של יחסים (!) בין העדים כאמור.

כולנו מכירים את רוברט אקסלרוד ואת הניסוי המפורסם שערך, אבל לטובת שלושת הקוראים

שאין להם מושג על מי אני מדבר, נפרט:

אחד הניסויים המפורסמים בתחום זה הוא הניסוי שערך רוברט אקסלרוד מאוניברסיטת אן- ארבור במישיגן. בניסוי זו התבקשו מומחים ממגוון דיסציפלינות (כלכלה, פסיכולוגיה, מדע

במשחק המורכב ממערכה אחת כדאי תמיד לבגוד היות והרמאי הראשון ינצח ובזה תם ונשלם המשחק. במשחק החוזר על עצמו מספר קבוע של פעמים יהיה כדאי לבגוד במערכה האחרונה ולפיכך גם בזו שלפניה וכן הלאה עד שנגיע למסקנה שכדאי לבגוד מהתחלה אבל במשחק אינסופי או במשחק בעל מספר לא ידוע של מערכות (משחק איטרטיבי בלע"ז, מה שדומה יותר לחיים ע"פ רוב) הרמאי צריך לקחת בחשבון שתמיד תהיה הזדמנות לשחקן השני להחזיר לו 'כגמולו הטוב' והוא עלול להסב לו נזק בחזרה וחוזר חלילה ולפיכך ההחלטה הרציונאלית היא לשתף פעולה (להיות ילד טוב).

רמב"ם הלכות עדות י"ח, ד'.

אכמ"ל אבל עיון קצר בטור ובפרשנים על ההלכה היחידה שמונה השו"ע בנוגע לעדים זוממים תבהיר את הנושא למתעניינים.

כמו לומר "גמרא ידועה במסכת הוריות".

הקטע בכתב הנטוי לקוח מתוך "תורת המשחקים", דיקסיט וניילבאף (2005) בהוצאת ספרי עליית הגג, ת"א.

המדינה, ביולוגיה, מדעי המחשב ועוד) לשלוח תוכניות מחשב שישחקו זו נגד זו בדילמת אסיר איטרטיבית במשך 200 משחקים לכל זוג תוכניות. התוכנית שתוכרז כזוכה היא זו שתזכה ברווח המצטבר הגבוה ביותר בכל 200 המשחקים.

תוכניות אלה נקטו באסטרטגיות שונות כדי להשיג מטרה זו, ובהן:

• מידה כנגד מידה: במשחק הראשון התוכנית שיתפה פעולה, ובכל משחק אחר בחרה בדרך שבה בחר היריב במשחק הקודם.

• בגידה קבועה: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו בגדה תמיד.

• שיתוף פעולה קבוע: ללא תלות במשחקים קודמים, תוכנית זו שיתפה פעולה תמיד.

• אקראית: התוכנית בוחרת בבגידה או בשיתוף פעולה באופן אקראי.

• אסטרטגיות אחרות, מורכבות יותר.

בטורניר שערך אקסלרוד השיגה מידה כנגד מידה את התוצאה הטובה ביותר. לעומת זאת, תוכניות שהיו בנויות על אסטרטגיות תוקפניות הגיעו להישגים נמוכים.

לאחר שהבנו (בע"מ) שמידה כנגד מידה היא (לעיתים...) אסטרטגיה שלטת ישנו חידוש לענ"ד בעניין של עדים זוממים ונקמת מצרים שבהם נעוצה גדלותו של אלוקי ישראל לדעת יתרו. מידה כנגד מידה, כאמור, היא אסטרטגיה טובה כאשר מדובר במשחק החוזר על עצמו אך היות

ובמשחק חד פעמי כדאי תמיד לרמות (בהתעלם משיקולי מוסר כמובן, שכן אם נצליח לרמות – תם המשחק ואנחנו הרווחנו, אם לא נצליח לרמות - אף אחד לא ידע שניסינו והכל ממשיך כרגיל), הרי שבמקרה דנן, באסטרטגיה בה נקט הקב"ה מול מצרים, אפילו במשחק חד פעמי לא כדאי לרמות, שכן גם אם התוצאה לא הושגה ולא 'הצלחנו' ברמאותנו הרי שנחטוף בחזרה מהיריב קורא המחשבות (הקב"ה במקרה זה). אסטרטגיה של מידה כנגד מידה 2.0 (משופרת שכזו)

מנצחת אסטרטגיות אחרות ולפיכך 'גדול ה' מכל האלוהים'.

פתרון החידה מלפני כמה שבועות

כי חובות יש לפרוע: אם כבר נגענו בעדים זוממים ובתורת המשחקים הנה לנו הלכה ה מעניינת, הרמב"ם בהלכות עדות כותב: עדים שבאו ואמרו "ראינו זה

שחקן בתמונה הינו Gentile Claudio או

בתרגום לעברית 'גוי' (gentile), ובתרגום לשפת שהרג את הנפש" או "לוה מנה לפלוני ביום פלוני במקום פלוני", ואחר המקרא הוא 'ערל'. ערבית והינדית הינן שתי

שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו "ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם

שפות ולפיכך 'שפתיים'. אשר על כן הביטוי הוא

'ערל-שפתיים'. אלו כל היום, ולא היו דברים מעולם, לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה" - הרי זו הכחשה. וכן אם אמרו להם "היאך אתם מעידים כך, וזה ההורג או

הנהרג או הלוה או המלוה היה עמנו ביום זה במדינה אחרת" - הרי זו עדות

מוכחשת, שזה כמי שאמר "לא הרג זה את זה ולא זה הלוה את זה, שהרי

עמנו היו ולא נהיה דבר זה", וכן כל כיוצא בדברים אלו. אבל אם אמרו להם

"אנו אין אנו יודעים אם זה הרג זה ביום זה בירושלים כמו שאתם אומרין, או

לא הרגו, ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל" - הרי אלו

שתהיה שבת שלום, זוממים ונהרגין או משלמין, הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של

עדות כלל אם אמת היא או שקר.

אריאל ז'יטניצקי.

שאלתנו: הכיצד העובדה שהעדים המזימים "לא השגיחו על עצמה של העדות הכלל" מסבירה את האמון שנותנים בהם?

מן הראוי לציין כי אין מדובר ביתרון מוחלט אלא ביתרון שבניסוי הספציפי בהתחשב בשאר האסטרטגיות המתחרות אכן ניצח, אך מאידך החיים ככלל הם עניין סטטיסטי, תשאלו פיזיקאים.

אסטרטגיה שלטת הינו ביטוי מתחום תורת המשחקים שמשמעו אסטרטגיה שעדיף לנקוט ללא קשר לפעולתו של הצד השני (ולכן ניתן כמובן ליישמה תמיד, גם כאשר איננו יודעים את תגובת הצד השני).

כזכור, עם מוסר, מצפון וצדק לא קונים במכולת נכון להיום.

נקודה למחשבה בהקשר זה, איך לא, האם ניתן ליישם כך את מדיניות הפנים והחוץ של ישראל?

להעביר הלאה בשמחה 🙂 | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע 3