פרשת וישלח

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"עשבת פרשת וישלח

בפרשתנו אחד הסיפורים הקשים העוברים על יעקב, ועל משפחתו. מעשה שכם בן חמור. עוד טרגדיה אנושית, עוד מעשה אכזריות נעשה בעולם. הפעם בשונה מהנוראות הקודמים לו הוא

נעשה במסגרת של קהילה:

כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה

בניגוד לשקרים, רמאויות, שפיכות דמים, שבי ונזקים שונים ורבים שידענו עד עתה הרי שלראשונה יש לנו כאן קהילה שמרגישה נפגעת. קהילה שצריכה לעמוד על רגליה ולתפוס מקום בעולם לא פשוט, לתפוס אזור למחיה ולנהל בו את חייה. כעת נשאלת השאלה איך? כל עוד חיינו בארץ פסטורלית בה כולם

Dinah of Seduction

מחייכים זה לזה בברכת בוקר טוב לא היתה כל בעיה, כל אחד מצא את

,19c,Tissot James 3

מקומו אבל הנה בא הרגע בו מישהו חמד את אשר לא לו והנה התוהו הוזמן לעולמנו.

שכם מתחיל בצורה לא טובה, הוא לקח את דינה וככל הנראה זה לא עושה לה כל כך טוב עד שהכתוב מעיד עליו "וַיְעַנֶּהָ". אך בהמשך אנו עוד עלולים ליפול לדרמה רומנטית וקיטשית כזו:

"וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ, בְּדִינָה... וַיֶּאֱהַב, אֶת-הַנַּעֲרָ(ה)", ואם זה לא הספיק אז אפילו: "וַיְדַבֵּר, עַל-לֵב

הַנַּעֲרָ(ה)" (לד, ג). אם לא די לנו גם בזה הרי בא אביו של הרגיש והוסיף תיאור שעוד רגע אך נזיל

דמעה: וַיְדַבֵּר חֲמוֹר, אִתָּם לֵאמֹר: שְׁכֶם בְּנִי, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם" (לד, ח). ממש משפחת משוררים רגישים גרה לה בשקט ובשלווה שם בשכם.

בנקודה הזו בדיוק בא אלינו ריש לקיש:

Levi and Simeon

the Slay 'וידבר חמור איתם לאמור - ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חיבה חיבב הקב"ה את

)1728(Shechemites

ישראל; בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. בדביקה - 'ואתם הדבקים'; בחשיקה - 'לא מרובכם מכל העמים חשק ה'; ובחפיצה - 'ואישרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ' [מלאכי ג, יב]. ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - כי חפץ בבת יעקב'.

את לימודו של ריש לקיש על אהבת ה' את ישראל (בדביקותו, חשקו וחפצו) אנו

מבינים, אך למה התכוון ריש לקיש כאשר אמר לנו כי אנו למדים אותה מפרשה של רשע זה? ובמה זכה הרשע שלמדנוה ממנו? ואולי אפילו נשאל למה הוא רשע? אבל לפני כן אולי נשאל מי היה ריש לקיש?

פעם אחת היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו ריש לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן. אמר לו רבי יוחנן: "כוחך לתורה"

אמר לו ריש לקיש: "יופייך לנשים" (רבי יוחנן היה יפה תואר)

אמר לו רבי יוחנן: "אם תחזור בך, אתן לך לאישה את אחותי, שהיא יפה ממני!"

ריש לקיש היה מנהיג חבורת שודדים, ככל הנראה אדם חזק ומרשים. רבי יוחנן מוצא את הנקודה

דרכה יוכל 'לתפוס' את ריש לקיש. בוא תלמד תורה תקבל את אחותי היפה. וזה עובד. ריש לקיש

התפוח לא נפל רחוק מהעץ...?!

מישהו הזכיר MBS או SAV או בפשטות את משבר המשכנתאות שגרר בעקבותיו את המשבר הכלכלי...?!

בראשית רבה וישלח פז.

תלמוד בבלי, בבא מציעא פד, ע"א, במקור: "יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי".

ויש מי שכתבה על זה מזוית קצת אחרת: רק שניים בעולם. סביבם מים. כמעט לילה. אבל העיניים נראות בבירור. זו לא אשה! ריש לקיש נבוך לרגע. רבי יוחנן עוצמתו במלים, מתאושש ראשון: "כוחך לתורה", הוא אומר לפרא החותך במים. השודד מאט, מחייך. "יופייך לנשים", הוא משיב... (ארץ אחרת, 19/10/2000)

נעשה תלמידו של רבי יוחנן ולימים רבי יוחנן אף מקבל את דעתו של ריש לקיש בעצמו. ריש לקיש

מוצא את מקומו בין החכמים תוך התנצחות תמידית עם רבי יוחנן (ואחרים), הוא אינו דמות

החוזר בתשובה שרוצה לשמוע ולקבל הכל מוכן, לחבוש מסכה ולשחק את המשחק, הוא אותנטי.

ריש לקיש חוזר בתשובה אבל לא מתוך חרטה על דרכו או חוסר משמעות בחייו. להיפך, הוא חוזר

בתשובה כי זה בדיוק המשך דרכו. מי שהרבה לדבר על התשובה היה ר' צדוק הכהן מלובלין

שבין השאר כתב: Wrestling Jacob

Angel the with)Rembrandt(

'.. וקיבלתי... במקום שמילה זו נזכר פעם ראשונה בתורה, שם הוא שורש העניין'

הרעיון שהפעם הראשונה בו מוזכרת מילה הוא שורש העניין מובנת לנו גם

מרבדים אחרים. המילה 'אֵם' למשל היא מהמילים הראשונות שילד לומד וכל

שימוש אחר בה יונק את משמעותו מהשימוש הראשוני, אמא. במקרה שלנו

דביקותו, חשקו וחפצו של הקב"ה בישראל יונקים את שורשם דווקא ממעשה

שכם, שם לאחר אונס קשה מוזכרים הדברים כפי שהבאנו במדרשו של ריש לקיש.

שכם עובר תהליך. הוא מתחיל מאוד מאוד רע, אין ספק בכך. הוא רשע. אך אולי הוא באמת

עובר שינוי. אולי לפתע הוא רואה מולו אדם, אולי הוא מגלה כעת מה משך אותו כל כך בהתחלה.

אמנם את הנעשה אין להשיב אך יתכן וכעת הוא מנסה להסדיר לפחות ככל שיוכל.

ריש לקיש מכניס את 'תאוותיו' של הקב"ה לעמו ישראל אל תוך המבנה הזה של תאוותו של שכם

בן חמור, הרשע. ריש לקיש מוצא את נקודת האור בוקעת בצורה אמיתית דווקא מתוך החושך.

יש מי שבחר לקחת את דברי ריש לקיש לכיוון של אוהבי הסיכון, להגיע לסף תהום להציץ

דהיינו שיתאווה ויחשוק בליבו היפך המצווה, ויתאווה כן מחמת חשקו והנאתו בדבר הזה, ואחר

התאווה לדבר, יגבור על יצרו ויניח תאוותו בשביל כבוד הבורא

להניע את האדם לראות כל שיש בעולם, להביט סביב ולהריח, לא להימנע מלהינות מהעולם הזה.

ויש מי שלקח אותה לכיוון אחר ודווקא הבליט את הפער שבין השניים:

החשיקה במובנה המנכס את האחר [או האחרת] ופוגם בחירותו [בחירותה], משתנה בשפה של

הברית והאמונה, למובן רך, כוסף ואינטימי

הערה קטנה: בני יעקב מבינים שלא מדובר פה במקרה פרטי. במקרה פרטי יתכן והיה עדיף לעצור

את שרשרת הדמים הזו ולהגיע לאיזו עסקת טיעון בין החמולות. אך כאשר מדובר בקהילה, עם,

שבט וכו'. לעיתים מאזן האימה הוא השלום הכי אמין ויציב שיש לאורך שנים. אבל זה רק

בתנאי שהוא אכן מאוזן...

החידה משבוע שעבר: לאור טענות על כך שלא הבנתם... וכדי לא לעשות לאף אחד חיים

שתהיה שבת שלום, קלים, נחזור הפעם על חידתנו מהשבוע שעבר. יעקב תופר אבנט (קרי: חגורה) לספר התורה.

לפי מה עליו לחשב את אורכו של האבנט האם לפי היקף הספר בפרשת בראשית או בפרשת

אריאל ז'יטניצקי. שמיני (אמצע התורה בערך)?

עד כדי כך שלאחר מותו ר' יוחנן אינו יכול ללמוד וללמד תורה כבעבר. עם זאת ידע ריש לקיש גם לחזור על דברי רבו ולשננם לתלמידיו (בבא קמא, קי"ז, רש"י).

אכן המשך חייו אינו פשוט והוא מתמודד כל העת עם העבר, כך גם ממשיך הסיפור שהבאנו את תחילתו כאשר ריש לקיש מוצא את מותו בעלבון על ימיו הראשונים... ור' יוחנן איתו...

שספר שלם שלו יוחד למצוות התשובה ('תקנת השבין') אך הרבה מדבריו נגעו בתשובה על גווניה ורבדיה.

ישראל קדושים, עמ' 66.

שפת אם, חברת האם, בסיס האם, בתרבות ישנה האנשה של המדינה בדמות אם (אמא רוסיה...).

אף שלי אישית קשה להשתכנע מהלשון של המקרא בעניין זה, אבל ריש לקיש אמר אז אני איתו... אחרת...

בפשט הפסוקים, לאחר שנעשה המעשה הנורא ניתן לפרגן לו ולאביו על הכוונה להסדיר את העניין (בתנאי שאף אחד לא פראנואיד...).

נשמע מוכר בימים אלו?

השל"ה, סוף שער האותיות אות ת' תשוקה אות יג, ח"א עמ' תצד במהדורה החדשה.

הרב יאיר דרייפוס, שיח ראשית, הלכה – נורמטיביות, מוסריות, יצריות, לפרשת וישלח.

ועובדה שאכן טענתו של יעקב וחששו מפני השמדת כל משפחתו מסתברת בדיעבד כטעות...

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע 2