פרשת וישב

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

תש"עשבת פרשת וישב

בפרשתנו אנו מתחילים את תלאות יוסף, סיפור הסיפורים שייקח אותנו אל דרמה מרחיקת לכת שתלווה אותנו עד לסיומו של ספר בראשית. כל אותה התקדמות מכן והלאה תעשה כאשר סיפור יוסף יהווה את המרכז ומסביבו ישתלבו סיפורים נוספים.

הדרמה שלנו מתחילה בתחילת פרשתנו בחלומותיו הראשונים של

יוסף. יוסף מצליח להשניא עצמו על אחיו, עד שאלו מכנים אותו

"הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא" ורוחשים מזימה להמיתו. מייד

בבואו, הדבר הראשון שעושים לו אחיו "וַיַפְּשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-

Him Sell Brothers s’Joseph 1

כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו". מה מיוחד באותה כתונת? by painting) Captivity into

1855,Flavitsky Konstantin

אמר ליה ר' חייא בר אבא לרבי אסי, מפני מה ת"ח שבבבל מצוינין, לפי שאינן בני תורה... מפני

מה ת"ח שבבבל מצוינין, לפי שאינן במקומן, דאמרי אינשי "במתא שמאי בלא מתא-תותבאי"

ר' חייא אומנם משתמש באימרה הנפוצה דרך משל לצורך הנמשל, אך חזקה כי ניתן להשתמש במשל לצורך המשל יותר מלצורך הנמשל, לפיכך נראה כי השימוש בבגד מיוחד הוא סימן היכר

להבדיל בין האדם הלובש את הבגד לסביבתו הקרובה. יוסף זר לאחיו, הוא לא מרגיש מבני המקום, הוא מתהדר בתלבושת שונה, מיוחדת שאביו עשה לו. אביו שידע והרגיש את הפער

ההולך ונפער בין בנו יוסף לשאר בניו אולי ניסה רק לעשות משהו טוב. אל תוך המציאות הזו נולד יוסף. בן יחיד לאמו האהובה על יעקב. הבן היחיד שכאשר נולד החליט אביו לצאת לחופשת לידה קטנה, ואכן בדיוק יצא לחופשה ללא תשלום לאחר עבודה ממושכת בחברה המבטיחה

Ltd Goats&Sheeps Lavan. יוסף גדל, בן יחיד באוהל ריק, בלי אח ובלי אם. ילד בעדיפות שניה לכל אם. וכתוצאה מכך אולי בעדיפות ראשונה לאביו.

כך גדל הילד המוכשר, מרגיש צורך להראות שהכל בשליטה, שהוא טוב יותר, עדיף על האחרים, אך נותר בבדידותו. "וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי

בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו" עם השנים מתחיל יוסף להתחבר לבני השפחות, קל יותר לתפוס עליהם גובה, ברור שהוא עדיף עליהם, הוא

אינו בן של שפחה, כל ילד יודע זאת. יתכן גם כי אכן "בנפשו של יוסף היה חבוי השליט שלעתיד. הוא היה מעט גאה ומעט יהיר. באופן טבעי

התחבר אל בני השפחות שאולי נכנעו לו מעט, אולי החניפו לו מעט".

the by 1907 published card Bible על רקע כל אלו ניתן להבין אולי את חלומותיו, אולי אפילו אין שום

Company Lithograph Providence

אפשרות לחלום משהו אחר. הזמן עובר וכל יום וכל לילה מביאים עימם פרובוקציה נוספת. עוד חלום, ועוד נאום, ועוד דיבה רעה. התסכול, החשש ושמא משהו

אחר מביא את האחים למעשה הנורא ויוסף מושלך אל הבור. על מי נכעס? עם מי נזדהה? ליוסף

אין מוצא אחר. לאחים אין דרך להתמודד איתו.

"... בעיניו היה זה שאירע בכתונת, המחריד ביותר, הנתפש בדעתו פחות מכל; מכאיב ומעורר-בעתה היה זה יותר מכל מעשי-העוול שחיבלו בו [...] הוא התאמץ במאמץ נואש לגונן על הכסות, להחזיק עוד בשסעיו ובקרעיו הממורטטים, וחזר וקרא: "כסותי!" " (תומאס מאן, 'יוסף ואחיו').

תלמוד בבלי, שבת, דף קמה ע"ב ורש"י שם: שאינן במקומן – שמארץ ישראל גלו לשם, והגולה למקום נכרי מציין עצמו במלבושים שיהא חשוב. במתא שמאי - בעירי איני צריך להתכבד אלא בשמי שאני ניכר בו. בלא מתא - במקום שאינה עירי תותבאי - כבודי תלוי בשמלתי.

כך יוחדו בגדים מיוחדים, לכהנים, למלכים, לאמנים, לאנשי עסקים, וכיו"ב.

אוי... מבוגרים... הם תמיד עושים הכל הפוך...

בראשית לז, ב: "בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן", הוא מנהיג את אחיו, אך לא בהכרח הם מונהגים אחריו...

הרש"ר הירש בפרושו שם.

אחי יוסף נתכוונו להורגו כמובן. שם, בשכם. לא הרבה זמן קודם לכן בשכם נעשה טבח המוני (מוצדק או פחות מוצדק, יחלקו על כך יעקב מול 'שמעון ולוי אחים'). אותו טבח נעשה לטענת האחים בשל האחווה ("הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ"), הדאגה לאחות, כבוד המשפחה. הנה ריח הדם עוד מבעבע מהאדמה, ויוסף אחיהם כמעט שנהרג, מושלך אל בור (שאולי זה לא מזמן שטף את הדם משם...). נותר לנו לשאול האמנם היה הטבח בשכם דאגה לכבוד

חלומותיו של יוסף הם גם אלו שייקחו אותנו בהמשך לפתרון חלומו של פרעה וכתוצאה מכך לעלייתו של יוסף לגדולה ולגאולה לישראל ולעולם. אך טרם יגיע יוסף להיות יועץ בקבינט של

פרעה הוא מקבל 'עונש' נוסף, עוד שנתיים בבית האסורים. האם לא עבר יוסף מספיק תלאות עד עכשיו?

מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים,

שנאמר (תהילים מ ה) אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו ולא פנה אל

רהבים, ולא בטח על מצרים הקרוים (ישעיה ל ז) רהב.

לכאורה היה צריך יוסף לבטוח בה' שיהיה טוב והוא יצא מבית האסורים ולא לבקש משר המשקים "כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, -skańBili Anna

1883,Bohdanowicz

אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה". ניתן לומר הרבה דברים על הרעיון הזה

של המדרש, אך מדוע על אברהם ויצחק לא נאמרו דברים דומים? מאידך, הקושיה שהמדרש בא לענות עליה אכן בעינה עומדת. הרי הפסוק המסיים את פרשתנו יכל להסתיים כך "וְלֹא-זָכַר שַׂר-

הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף" ובכל זאת נכפלה משמעותו בסופו ע"י המילה " וַיִשְּׁכָּחֵהוּ". המדרש טען כי 'וישכחהו' מתייחס לקב"ה שהעניש את יוסף. אם כך, מדוע העניש הקב"ה את יוסף ולא את

אברהם, יצחק ויעקב? האמנם אסור לאדם לפעול ולעשות השתדלות?

לפני העונש ואחריו ישנו מעשה אחד החוזר על עצמו בצורות שונות, פתרון חלום. מהו אותו חלום? קיימות גישות רבות להסברת מהותו של ההחלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי

ואם אל הנשגב והנאצל. אך בעניינו של יוסף פשוט כי חלום

Dreams His Recounting Joseph הוא מעין מבט לעתיד. נבואה. מה עושים עם נבואה שכזו?

1640s early,Rembrandt

בתחילה נראה שיוסף חושב שהוא 'דני רופ'. הוא רואה חלום ורץ לספר מה יקרה עוד מעט. הוא רואה את הדברים בצורתם הפשוטה ביותר. ראיתי שהענן יזוז שמאלה וזה אומר שהענן יזוז שמאלה (!). ראיתי שאתם משתחווים לי (סימבולית) וזה אומר שתשתחוו לי. ואכן כך הוא פותר את חלומותיו שלו והן את אלו של שר המשקים ושל שר האופים. כל אחד קיבל פתרון לפי צבעי

אחותם או מסע נקם אחר? מה נלמד מתכנוני האחים להרוג את יוסף על כך? ומאידך מה נלמד מכך שבדיעבד הוא 'רק' נמכר.

"האחים תופסים מיד כי החלום מביע את דמיונו של יוסף, שיום אחד יהיה מעמדו רם משל אביו ואחיו, ושהם יעמדו לפניו בדחילו ורחימו. אין ספק שהחלום מביע את שאפתנותו של יוסף, שבלעדיה ייתכן ולא היה מגיע לאותו מעמד רם שאליו אכן הגיע" (אריך פרום, השפה שנשכחה, עמ' 48 -49).

בראשית מא, א: "וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם".

רש"י, בראשית מ, כג. ובמדרש בראשית רבה פט, ב: בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר (משלי, יד כג) בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר, כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו היה לו יתרון ממנה. למה? שנטל את בתה. וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר, על ידי שאמר לשר המשקים, זְכַרְתַּנִי, וְהִזְכַּרְתַּנִי נתוסף לו שתי שנים, שנאמר, וַיְהִי מִקֵּץ וגו'. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה' מִבְטַחוֹ) תהלים, מ ה) זה יוסף. וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים על ידי שאמר לשר המשקים וכו' נתוסף לו שתי שנים.

לכאורה אברהם מבקש מאשתו להעיד על עצמה אחותו כדי להינצל מהסכנה (מפשט הפסוקים עולה אף חמור מכך כי עשה זאת ראשית לשם טובת ההנאה ורק אח"כ להציל נפשו). לגבי יעקב אין צורך להזכיר את המעשים הרבים שעשה כדי שיוטב גורלו.

בדיחה רצינית: יהודי אחד היה מתפלל כל חייו שיזכה בלוטו, והיה עושה תעניות ומקבל על עצמו כל מיני הנהגות טובות, ומתפלל בעניין זה כל הימים. כאשר הגיע לעולם שכולו טוב, שאל בבית דין של מעלה מדוע למרות כל תפילותיו לא זכה מעולם בלוטו ואפילו בשקל אחד? 'כי מעולם לא מילאת טופס' ענתה בת קול...

מתוך ויקיפדיה לערך 'חלום'.

כך גם מפרשים אחיו "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ" ואביו "הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ".

כאן המקום להודות לרב אביה הכהן על הדברים הבאים.

הרקע שלו, החלום האחד בצבעי מלוכה והחלום השני בצבעים קודרים ומפחידים, לאחד חיים

ולשני מוות. וכך כותב הספורנו על פנייתו של שר האופים ליוסף:

כִּי טוב פָּתָר. וְהָיָה מְקַוֶּה שֶׁיִּפְתּר גַּם בַּעֲדו לְטוב, שֶׁהַחֲלומות הולְכִים אַחַר הַפֶּה, כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרונָם לִבְרָכָה (ברכות נה, ב), כְּאָמְרו "כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוסֵף".

שר האופים, עוד אסיר מסכן, לא יודע מה היה חלומו של שר המשקים.

הוא רק יודע כי יוסף פתר אותו לטובה, כי הוא שמע כמו כולם את

צהלות השמחה של שר המשקים. אם יוסף מצליח להיות אופטימי באותו בור אסורים הרי ששווה שיתן גם לי פתרון. כמובן שנכונה לשר האופים אכזבה, יוסף אינו פותר חלומות, הוא פשוט מספר אותם והרי

החלום שלו היה כה גרוע, סיוט. יוסף מאחל לו את מותו ושולחו

לשלום. אינו מושיט יד לעזרה ואינו מנסה למצוא מפלט. מאז שנתיים

ימים, בודד בבור, כלום לא קורה, רק מחשבות פוקדות את יוסף.

18 Prison in Dreams Interprets Joseph

ולמה ניתוסף לו ב' שנים? - כדי שיחלום פרעה.

1816-1817,Schadow Wilhelm Friedrich

פשוט שהקב"ה יכול היה 'לשלוח' לפרעה את חלומו שנתיים קודם לכן אלא ששנתיים לקח ליוסף להבין איך פותרים חלום לטובה. שנתיים של מחשבות היו לו ליוסף, זמן רב לחשוב על חלום ופשרו ועל תפקידו של האדם וחלומותיו. לאחר שנתיים אלו מבין יוסף שהוא אכן לא שבוי של חלומותיו, אף אדם אינו שבוי, וכמו שאמר הספורנו "שֶׁהַחֲלומות הולְכִים אַחַר הַפֶּה", שלאדם

היכולת לנווט את הדברים. הוא אינו דני רופ, שכן אם הענן יזוז דרומה אולי כדאי להישאר בבית, ואולי להתפלל שישנה את כיוונו ויתכן אף לנסות לעשות רוח לכיוון השני ועוד. יוסף מבין זאת ובפעם הראשונה הוא אינו מתאר את החלום כי אם גם נותן פתרון אמיתי. עצה. הוא פותר

לטובה. יוסף לראשונה מסייע לאחר להתגבר על חולשותיו. על כך משבח פרעה את יוסף "הֲנִמְצָא

כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ".

יוסף מבין שחלומותיו שהנחו אותו עד כה הם אולי סימנים ואולי מתת אל, אולי טבעו המתפרץ ואולי שאיפותיו הפנימיים, אך מעל לכל אלו הוא מבין כי בידיו הדבר אם ימצא את האחווה

המבוקשת אם לאו. החיים שלו בשליטתו גם אם הוא חולם. הוא לא משועבד לחלום אלא משתמש בו על מנת לקדם את מה שנכון וטוב.

... קינוח לחנוכה:

המכבים בהיחבאם במערות היו משתמשים בנרות שהכינו להאיר את המערה. כל נר דלק בדיוק שעה אך לא היה דולק בקצב אחיד (כך לדוגמא חציו של נר יכול לבעור 55 דקות וחציו השני 5 דקות או חציו 40 דקות וחציו השני 20 דקות וכיו"ב). קבעו המכבים לצאת ממערותיהם כולם יחד להתקפה כשלושת רבעי שעה לאחר צאת הכוכבים.

שתהיה שבת שלום, כיצד יוכלו למדוד 45 דקות במדויק בעזרת נרותיהם?

אריאל ז'יטניצקי.

פתרון החידה משבוע שעבר: במבט מלמעלה שטח שני העיגולים (שמיני) ושטח עיגול אחד (בראשית\וזאת הברכה) הוא זהה, היות והוא מכיל את אותה כמות של קלף (אותו אורך מגולגל). נסמן R כרדיוס של

העיגול הגדול ו-r כרדיוס של העיגולים הקטנים. לפיכך: rπ2= Rπ מכאן יוצא כי היחס בין

הרדיוס הגדול לרדיוס הקטן הוא: 2r= R ולכן 1.4142r =R (שזה גם r 2=R). לפיכך היקף

בראשית יהיה: r 2π2=Rπ2 לעומת היקף פרשת שמיני: r2π2 (ואם נדייק יותר אזי ההיקף

הוא 4r+rπ2 בדיוק!) בקלות נוכל לראות כי שתי האופציות גדולות יותר מ- r 2π2. למעשה האבנט בפרשת שמיני צריך להיות ארוך יותר.

בראשית מ, טז "וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים, כִּי טוֹב פָּתָר", וספורנו בפרושו שם.

מדרש בראשית רבה, פט, ד.

כך גם כל נבואה בישראל אין דרכה להיות 'מגדת עתידות' עם כיפה...

בניגוד לשאר קרוביו ויועציו: "וָאֹמַר, אֶל-הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד, לִי" (חרטומים=אטומים?!).

בראשית לז, טז: "וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ".

להעביר הלאה בשמחה | להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל] | אשמח לשמוע