פרשת במדבר
"פרשת במדבר" — דף מתוך "בין הנכתב לנגלה — על פרשת השבוע", סדרת דפי פרשת השבוע של אריאל ז'יטניצקי: קריאה מחודשת בפסוקים, שאלות, מדרשים והרבה סימני שאלה. הדף מיועד לצפייה, להורדה ולהדפסה לשולחן שבת.
על הדף הזה יש גם פרק פודקאסט, להאזנה כאן או בספוטיפיי.
קריאת הדף כטקסטבלי לפתוח PDF
הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.
בתחילת ספר ירמיהו רגע לפני נבואת הזעם של הפרק השני מופיע בתחילתו דבר ה' אל ירמיהו:
"הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ-- לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה; כָּל-אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם-ה". (ירמיהו ב, ב-ג)
לכאורה פתיחת התוכחה מתחילה בציון העובדה שהקב"ה זוכר
את חסדי ישראל עימו. לכאורה איזה חסד עשו ישראל עם
הקב"ה, הרי הקב"ה בחסדיו הוא שהוציאם ממצרים, הפסוק כה
תמוה עד כדי כך שפרשן הפשט הרציונאליסט מהר"י קרא מפרש
את הפסוק כך: "חסד שעשיתי לך מנעוריך, שגאלתי אתכם מתחת
סבלות מצרים, והולכתי אתכם במדבר וספקתי צרכיכם במדבר ארבעים שנה, והריני מזכיר לך חסד שעשיתי לך בנעוריך כשהלכת אחרי במדבר" כלומר שהקב"ה עשה חסד עם ישראל אך אין ספק שלא כך פשט הפסוק. למזלנו ישנם מי שכן נצמדו לפשט הפסוק ביניהם רש"י: "ומהו חסד נעוריך? לכתך אחרי שלוחי משה ואהרן, מארץ נושבת יצאתם למדבר ואין צידה לדרך כי האמנתם בי". החסד אשר ישראל עושים עם הקב"ה הוא האמונה וההליכה "העיוורת" אחריו. ישנם כמה מדרשים על כך שעזבו בני ישראל את הכל, האמינו בקב"ה והלכו אחריו, עשו עצמם הפקר.
יתכן וחלקנו מכירים את הטענה כי דור המדבר הינו דור של ניסים, דור מנותק מהמציאות, אולי ניתן לומר "דור מפונק". זאת לעומת דור יישוב הארץ אשר בכניסה לישראל כבר עליהם לפעול
ולנצח מלחמות בתחבולות ולהשתמש בעצת מרגלים (כך עולה הטענה כי רוח ניתן ליצור רק במנותק מהגשמיות ועל כן מתן תורה במדבר, בדור שאוכל מן משמים ובגדיו לא בלים ומה נעשה
אנחנו ח"ו). בפרשתנו עם ישראל במדבר כבר מעל לשנה. מבית עבדים יצאו והנה בפרשתנו מתגלה לעינינו מחנה מסודר, כל שבט
יודע את מקומו בחניה. עברו הם כבר זמנים לא פשוטים והנה לנו משכן, עבודות בניה, סדרי עבודה, משפטים, איסוף כספים, התארגנות פוליטית ועוד. לאור כל אלה יקשה עלינו לומר כי מדובר בעם 'מעופף' שמחכה לתזוזת עמוד האש לילה וענן יומם. אם כן היכן כל אותה הפקרות והתבטלות עליה דיברו חז"ל.
התורה במדבר ניתנה (בשבוע הבא חג מתן תורה, חג שבועות) על התורה נאמר כי ניתנה במדבר ללמדך:
"אם משים אדם עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אינו מתקיים בידו" (עירובין נ"ד.)
מה הקשר בין המצב התודעתי של האדם ובין קיום תלמודו. ואולי אף יש לומר כי כדי שהתלמוד יתקיים יש להתעקש עליו, להחזיק בעמדות מוצקות, לפעול על מנת להביא לידי ביטוי ולא לוותר כלל. אם כך מדוע אדם שיש לו 'אגו' ולא מוכן שידרכו עליו תלמודו לא מתקיים בידו, ומדוע דווקא מי שנתפס (כלפי חוץ לפחות) כחלש יותר, כחסר ביטחון הוא זה שתלמודו מתקיים בידו?
באתנחתא לרגע, ישנה אגדה אורבנית המספרת על החלטה של חברת נייק (ג"א אדידס) להתפתח ולכבוש נתחי שוק חדשים, כתוצאה מכך נשלחו שני אנשי שיווק של החברה לאפריקה (מדבר או לא?), הסתובבו בין הכפרים הנידחים, גמעו מרחקים עצומים ובחנו את ההזדמנויות. לימים חזרו השניים מאפריקה לדווח על ממצאיהם להנהלת החברה. האחד בפנים נפולות ובהשתוממות על שליחותו המיותרת נעמד ואמר לסובבים "לא נעים לומר 'אמרתי לכם' אבל זה המצב. אף אחד באפריקה לא הולך עם נעליים בכלל, חבל על הזמן והמשאבים שלנו, חבל על הכסף של הטיסה שלי", וחזר למקומו. נעמד השני, בפנים מחייכות ואמר "יסלח לי חברי, אך נראה שלא היינו
ולא רק "שלח לך" אם אתה רוצה בכך אלא שלח כדי לנצח.
ולדעות מסוימות אף בהליכתן.
באותו מקום. בכל מקום בו הלכתי ראיתי רוכש פוטנציאלי לנעליים, שוק עצום שרק מחכה שניכנס חבל על כל דקה
המדבר הוא מקום ערום, אדמה (אדם?!) בלבד. אין הסחות דעת
ואין הסתרה של כלום, הכל נגלה וחשוף ועל כן הכל ריק וחסר.
המדבר הוא מקום ה'אין', הוואקום שדווקא הוא זה שמאפשר ליצוק לתוכו תוכן. הריק הוא המאפשר לדברים פשוט להיות שם כמות שהם.
מי שמשים עצמו כמדבר, מי שמפנה את המקום, באמת, לקבלה, לשמיעה, להכלה ולהבנה הוא זה שנותן לדברים את מקומם הראוי. מי שחי את העובדה שהתורה גדולה ממני וממך, אינה מנוכסת לאנוש ובפשטות אף קדמה לעולם, הוא המבין את אפסיותו אל מול התורה, הוא המאפשר לה להתקיים להיות מה שהתורה היא. הוא שתלמודו יתקיים בידו. רק מי שבטוח באמת בתורה ובמקורה יכול להרשות לעצמו להתבטל לחלוטין, להרפות, לא להתעקש ולא להתבצר, רק המאמין.
כמו שלימדו אותנו החסידים הדברים באים לידי ביטוי בנפש האדם, על כן אינני יודע אם מיותרת ההקבלה הנדרשת כאן ליחס האדם לזולתו (ויספרו לנו מטפלים ועובדים סוציאלים על כך שיש לאפשר, לתת מקום, מקום אמיתי ולהכיל).
בני ישראל במדבר (בלי שנשאל אם מבחירה או בלית ברירה) מאפשרים לקב"ה להיכנס כי אין להם כלום או כמו שמביא ר'
צדוק הכהן מלובלין:
"אך העניין כי עיקר מתן תורה בא על ידי האהבה שהיה לישראל וכמו שנאמר זכרתי לך חסד נעורייך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' והיינו ההפקרות שהפקירו ישראל כל ענייני העולם הזה
והלכו למדבר ולא שאלו על דרך ששאל משה רבנו כמה חיות בהן כמה מעוברות בהן... רק השליכו והפקירו כל ענייני העולם הזה וע"י זה זכו למתן תורה. וכמו ששנינו במדרש (במדבר רבה) כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות החכמה והתורה." זוהי אהבה, אומר לנו ר' צדוק, להאמין באחר, לעשות לו מקום על חשבוני. לתת לו להכנס כשאני אין לי ממני כלום. זו אהבת האל, אהבת התורה, אהבת הארץ וכמובן אהבת האדם.
בני ישראל מאמינים בקב"ה, נותנים לו מקום, אמיתי. והנה הוא נכנס. ואז באה התורה והנה גם המשכן, השראת השכינה. כל זה דווקא במדבר, דווקא בחוץ לארץ, דווקא במקום זמני שעוד רגע קט ואיננו, דווקא במקום שאין בו כלום ושאינו כלום. על ידי האהבה שהיה לישראל.
אחר כך אפשר לבוא לארץ ישראל.
לקינוח ולחובבי השירה יצחק שלו מפנים את דברי חז"ל "מקול המונה של עיר, נשכח קול ניסורו של גלגל החמה" ויוצא אל הטבע:
אֲנִי קוֹרֵא בֶּהָרִים \ יצחק שלו
אֲשֶר לֹא קָרָאתִי בַּסִדּוּרִים מִן הַגַּיְא הֶעָמֹק לָמַדְתִי כָּל הַפִּיּוּטִים.
וּבַמַּחֲזוֹרִים אֶת הַזְּעָקָה, כְּמוֹ מִכֶּלֶא. וְכָל הַפְּסוּקִים חֲקוּקִים אֲנִי קוֹרֵא בֶּהָרִים. וְהַרְבֵּה תְּפִלוֹת זַכּוֹת בַּמִּדְרוֹנוֹת הַחֲשוּפִים בֶּהָרִים אוֹמֵר אֲנִי לָמַדְתִּי מִן הַתְּכֵלֶת. וְהַמֻכִּים.
אֶת כָּל הַתְּחִנּוֹת בְּרַאשֵי הֶהָרִים רָאִיתִי וְכָל דִּבְרֵי הַזַּעַם וְהַמִּזְמוֹרִים. חֲרוּתִים בַּצּוּקִים.
אריאל ז'יטניצקי
פרי צדיק, פרשת יתרו (ב) ודברים נפלאים שם בהמשך.
המדרש מספר כי בזמן שהקב"ה אמר למשה 'יאללה צאו ממצרים' אומר לו משה בחזרה 'רגע רגע הכנת סנדביצ'ים? יש מספיק טרופיות לכולם? 3 ליטר מים ונעלי הליכה? – מישהו צריך להיות פרקטי.
המעוניינים להצטרף לרשימת התפוצה או להיגרע ממנה, נא עדכנו אותי [כתובת מייל] וככלל אשמח לשמוע.