פרשת בחוקותי

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

פרשות בהר בחקותי

פרשת בהר בעיקרה עוסקת בנושאים שונים שניתן לראותם כדינים הקושרים קשר הדוק בין המשפט-הכלכלה והרווחה או העקרונות הכלכלים-חברתיים שהתורה רוצה להנחיל. ביניהם ניתן למצוא את מצוות השמיטה והיובל ובעקבותיהם מצוות שחרור העבדים, גאולת אח, גאולת קרקע, איסור ריבית, וכיוצא באלו.

מצוות רבות בפרשתנו קשורות לשמיטה על היבטיה השונים. בתקופת המקרא החברה הינה חברה חקלאית כאשר משאב הייצור העיקרי הינו האדמה (והאדם כמובן), על כן ציוויים רבים בשנת

השמיטה נוגעים לשמיטת האדמה וליציאת עבדים שהם המאפיינים העיקריים של צבירת הון באותה תקופה.

לאחר שהתורה מספרת לנו על המצווה למנות שנים עד לשנת השמיטה ומסבירה לנו שכל שבע שנות שמיטה ישנה 'שנת היובל' ובשנה זו לא רק שלא עובדים את האדמה אלא מחזירים אותה

לבעליה בחזרה, מעין חלוקת העושר מחדש, כל 50 שנה הדור שצבר עושר מאבד אותו (לפחות

מבחינת הקרקעות שרכש) לטובת חלוקתו בחזרה על פי שבטי ישראל, ע"פ החלוקה המקורית כך מופיע הציווי בפרשתנו ובעקבותיו אזהרה (ויקרא כה, יג-יז):

"בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל, הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ, אִישׁ אֶל-אֲחֻזָתּוֹ. וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַדּ

עֲמִיתֶךָ--אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל, תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ; בְּמִסְפַּר

שְׁנֵי-תְבוּאֹת, יִמְכָּר-לָךְ. לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי

מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ. וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ: כִּי אֲנִי ה', אֱלֹקֵיכֶם.

כאמור ישנו ציווי על השיבה לאחוזה המקורית ולאחריו ישנה הערה או אזהרה כיצד למכור קרקעות בזמן שלפני חזרתן ביובל. הכתוב מזהיר את בני ישראל שבמהלך הקניה או המכירה לא

יעברו על איסור הונאה ומסביר שבמכירה של שדה לפני שנת היובל, היות שלאור הלכת היובל הוא אינו נמכר לחלוטין אלא הוא רק מוחכר לתקופה שעד היובל הבא הרי שיש למכור אותו על פי שוויו הכלכלי עבוד הקונה. הווי אומר אם נותרו רק 4 שנים עד היובל הרי שעל המוכר למכור אותו לפי שווי של 4

שנות תבואה (או 3 תלוי בעונות מתי יוכל לזרוע בה וכו'). כך מוטלת על שני הצדדים החובה שלא להונות זה את זה לגבי שוויו של השדה ע"פ סך השנים שנותרו להפיק ממנו תבואה עד ליובל הבא בו יחזור הנכס לבעליו המקורי.

אך החובה הזו תמוהה במקצת לכאורה אותו קונה יכל ללכת רגע לדוד שלו שמבין בזה, או לרכלן

השכונתי שכבר שמע איך פלוני הולך לעשות עליו קופה או לחלופין להיכנס לזאפ ולא ליפול בפח. אם בסופו של דבר הוא בחר לעשות את העסקה הרי זה עניינו בלבד. בחירה חופשית – מה אשם המוכר (וכן להיפך כמובן אם נמכר בפחות מערכו).

במהלך הלימוד של חז"ל אודות איסור הונאה מהפסוקים הללו הם למדו גם על הונאת דברים, מהי אותה הונאת דברים, כך מצינו במשנה (מסכת בבא מציעא ד, י):

יש שיאמרו כי הסיבה לכך הינה הנסיון למתן את צבירת העושר של המעמד הגבוה יותר ע"י שחרור העבדים שלו (הקטנת כח הייצור שלו) וע"י שמיטת הקרקע, המשאב העיקרי ממנו נהנו באותה תקופה, וכמובן שמעמד מבוסס יותר רכש לו קרקעות כאלו לרוב.

הדברים הבאים הנוגעים באיסור הונאה ינקו מלימוד משותף שהעביר הרב יהושע אנגלמן לפני מספר שבועות. גילוי נאות: עם הדברים שאמרתי והבאתי את חלקם כאן משום מה לא היה לו נוח להסכים. כולם טועים 🙂.

במהלך זה ישנו הגיון של חלוקה שוויונית מחד אך מאידך ישנן בעיות רבות, כגון: מה לגבי הגרים (לא במובן שנתגיירו אלא ציבור שנסתפח) שהצטרפו לישראל, מה לגבי מי שהתגייר ולא קיבל נחלה מקורית עם שבט מסוים, וכיו"ב, עם רובן של השאלות אין בנמצא התמודדות של חז"ל זאת אולי לאור העובדה שבפועל יובל אכן לא נהג וצ"ע.

כך מוגדרת במילונים השונים: "הונאה היא הטעיה מכוונת של אדם או של קבוצת אנשים, הגורמת נזק למי שהטעו אותו (מותר להחליף את אבן-שושן בויקיפדיה?); "הַטעָיה, רמאות, מעשה מִרמה או הוֹלָכַת שׁוֹלָל הנעשית למטרת רווח או השגת יתרון לא הוגן".

כמובן שאת הסכום יש להוון לפי ריבית בנק כנען או שווי של אג"ח לתקופות דומות שנסחר בבורסת הבורסקאים.

או כלשון המשנה (ב"מ ד, ו) עד מתיי מותר להחזיר: בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני. ובכפרים, עד ערבי שבתות. אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חודש מקבלה הימנו; אין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני, ואינו חושש--שאינה אלא נפש רעה.

"כשם שהונאה במקח וממכר, כך הונאה בדברים: לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח. ואם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. ואם היה בן גרים--לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר "וגר לא תונה, ולא תלחצנו: כי גרים הייתם, בארץ מצריים" (שמות כב, כ)".

שתי תמיהות לנו כאן, הראשונה היא מנין החליטו חז"ל ללמוד לחבר בין הונאת ממון והונאת דברים, כאשר פשט הפסוקים, אין כל ספק, עוסק בהונאת ממון בלבד (חכירת שדות). נקודה

נוספת הינה מה הקשר בין אלו ובין גרות ישראל במצרים? הנה הגמרא על המשנה:

ת"ר (ויקרא כה) "לא תונו איש את עמיתו" באונאת דברים הכתוב מדבר. אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון? כשהוא אומר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" הרי אונאת ממון. אמור הא מה אני מקיים "לא תונו איש את עמיתו" באונאת דברים.

הגמרא (בבלי, בבא מציעא, נח ע"ב) מסבירה את דברי המשנה כנובעים מהכפילות בפסוקים שהזכרנו למעלה (מודגשים בקו תחתון), פעמיים מופיע איסור ההונאה ולכן האחד מדבר על הונאת ממון והשני בהונאת דברים. ממשיכה הגמרא ומסבירה מהי הונאת דברים:

הא כיצד? אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה. אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד) הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם. ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלקיך.

אם נחזור לתמיהתנו הראשונה נראה שלאור דברי הגמרא היא מתעצמת פי כמה. מה הקשר בין הונאת ממון ובין בעל תשובה שמזכירים לו מעשיו הראשונים (קרי: "אתה אומר לי לא להרעיש בצהריים?! להזכיר לך את מסיבות הטראנס שעשית לנו כל שבת???"). הונאת ממון היא רמאות, הקונה חושב שהוא קונה משהו ששווה כך וכך ומקבל משהו ששווה פחות. פשוט שיקרו לו 'גנבו אותו'. כל הדוגמאות שמביאה הגמרא אינן מראות לנו כל קשר בין הונאת דברים להונאת ממון, אם השם

שלהם לא היה זהה (אונאה) לא היינו חושבים להזכיר אותם יחד.

לכאורה ניתן למצוא כלל אחד שזהה בין הונאת ממון להונאת דברים, "בשתיהן המאנה מנצל את

חולשת חברו לרעתו". ניתן אולי לומר שבשני המקרים ישנה 'רגישות' מסוימת של האדם הניצב מולנו בין אם הוא מוכר בין אם הוא קונה בין אם הוא עובר אורח שעמוק בתיק יש לו עבר שצר לו עליו ושממילא קשה לו איתו. רגישות.

מחד קל להבין את הפסול שבכל הדוגמאות שמביאה הגמרא להונאת דברים. מאידך דווקא

הונאת הממון היא בעייתית, חז"ל קבעו עד כמה מותר למוכר למכור ביוקר (שוק חופשי זקוק

לתחרות במחירים, אם הכל נמכר בערכו 'האמיתי' אין תחרות כלל), כמובן שככל כלל אצבע גם כלל זה (שתות היא שטות?!) הוא מעין ברירת מחדל בעייתית לטוב ולרע. בשוק כמו שלנו (ובימים אלו בפרט) הדברים מקבלים משנה תוקף, ויעידו העבודות הכלכליות רחבות ההיקף של מומחים נכבדים ששיוו לנכסים מסוימים שווי שיתכן וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט. אם כך

כמובן שישנו קשר פשוט שקופץ לעין, אסוציאטיבית המשנה נקטה בהונאת דברים בגר ועל כן גם האזהרה קשורה לגרות אך נראה שישנו קשר משמעותי יותר בין ההונאה ככלל למצריים, מה הוא?

מה שמזכיר לי סיפור ארוך על קרינה (חשמל, מיקרו, רדיו, סלולרי וכיו"ב) וקרינה מייננת שהמשותף בין שניהם הוא בעיקר השימוש במילה 'קרינה'...

פירוש הרש"ר הירש (שם, יז).

כך המשנה (ב"מ ד, ג) קובעת את התחום המותר "ההונאה-ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח"

האמנם זה בעייתי? צ"ע...

כיצד ננהל סחר יעיל (במיוחד כיום שכל אחד רוצה לעשות רווח הון מיידי ולנפח את מכיר

המכירה, IPO,EXIT, וכיו"ב...) שיפתח את הכלכלה ויוביל אותנו למקומות טובים יותר בעתיד?

המשנה החלה במשפט "כשם שהונאה במקח וממכר, כך הונאה בדברים" אם הונאת ממון והונאת

דברים זהים הרי שיתכן ואם נבין את מהותה של הונאת דברים נבין את מהות הונאת הממון. הונאת דברים קל להבין אותה (לפחות את מרבית הדוגמאות של המשנה) ואת הסיבה לאיסורה. למה להיטפל לבן גרים ולהזכיר לו שאבותיו לא היו מישראל, הוא ממילא מרגיש מחוץ לעניינים, קצת סוג ב' והנה עוד משתמשים בזה להעליבו עוד יותר. המשותף לכל אלו כאמור הוא הפגיעה והניצול של חולשת הזולת.

מצוות היובל ככלל באו לנטרל את חולשת הזולת ולהעלים אותה מעל פני הקרקע. הדור שצבר הון במהלך 49 שנים אלו נגזר עליו להיפרד ממנו (לפחות מחלקו) לטובת מי שאיבד את הונו, חוזרים

לסוג של איזון לקראת הדור הבא. לא שחלילה מישהו 'עשה קופה' על מאן דהו אלא טבע העולם והקיום האנושי מביא לעיתים לכשל שוק ויש לתקן זאת, למשל כך.

מצרים מוזכרת בפרשות בהר-בחקותי כמה פעמים (5 לא?) כאנטיתזה לציוויים החלים על ישראל. כך למשל לאחר איסור נשך (ריבית) מופיע "אֲנִי, ה' אֱלֹ קֵיכֶם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" וכן לאחר האיסור "לֹא- תַעֲבֹד בּוֹ, עֲבֹדַת עָבֶד" נאמר "כִּי-עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" וכן הלאה.

במצרים הרכוש היה שייך אך ורק לפרעה ('בזכות' יוסף שנתן לו את הכח הזה לידיו), הן השדות, הן התבואה. וכך מתוארת מצרים העתיקה בויקיפדיה: החברה המצרית הייתה מרובדת ביותר, ומעמד חברתי הופגן ברבים. איכרים הם שהיוו את רוב האוכלוסייה, אך התוצרת החקלאית הייתה בבעלות ישירה של המדינה, המקדש או משפחת האצולה שבבעלותן הייתה הקרקע. לרוב האוכלוסייה לא היה חופש תנועה או בחירה חופשית של קריירה. איכרים גם היו נתונים למס עבודה ונאלצו לעבוד בהשקיה או בבנייה. אמנים ואומנים זכו למעמד גבוה יותר משל האיכרים, אך הם היו תחת בקרה

של המדינה. הם עבדו בחנויות סמוכות למקדשים וקיבלו תשלום ישירות מאוצר המדינה. סופרים ופקידים היוו את המעמד הגבוה במצרים העתיקה, והציגו באופן מופגן את המעמד החברתי שלהם באמנות ובספרות. עבדות הייתה קיימת במצרים העתיקה, אך לא ידוע באיזה היקף.

הונאה מנציחה מעמד של כח, ניצול חולשה ומעצימה אותו. החולשה קיימת גם בלעדי ההונאה אך היא מקעקעת אותה במציאות כך שתשתרש עוד יותר במקום ללכת בכיוון ההפוך ולסייע לחלש. כמובן שלא תמיד מו"מ עסקי מתנהל בין חזקים וחלשים באופן הנראה לעין אך תמיד כל שיח וכל

קשר המתנהל בין שניים אוצר בתוכו את האפשרות לניצול המעמד.

שנצא ממצרים ונדע איפה לעמוד.

חידה לסיום (אני לא יודע את התשובה): האם הקב"ה לא עובר כביכול על איסור הונאה לפי דברי חז"ל בעצם הזכרתו לנו את ימי עבדותנו במצרים?

אשמח לשמוע. אריאל ז'יטניצקי

מעניין לבדוק אם גם בעבר היה 'דחף' כזה 'להרוויח' על חשבון האחר, האמנם עם ישראל נולד עם התחושה של בטח הוא מנסה לעבוד עלי (קרי: "הוא מוכר במאה אז בטח זה שווה 50, תראה איך אני מצליח להוריד אותו...").

ונסמוך על ק"ו זה בקרבתנו לל"ג בעומר: "א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון..."

מעין שילוב של מס עיזבון ודיור ציבורי (בשל חוק ההסדרים אינו מיושם), כמו שכתב יואב רובין, 'שמיטה יובל ומס ירושה', על הכלכלה ועל המחיה – יהדות חברה וכלכלה בעריכת א. ברנר וא. א. לביא, הוצאת ראובן מס.

טוב, גם בישראל הפקידים הם המעמד הגבוה, ע"ע פקידי האוצר, הסמכויות הנתונות בידיהם והביקורות הניתכות עליהם בימים האחרונים לאור אישור התקציב.

חייבים לומר שמאידך קיים תמיד החשש מפטרוניזם שממילא מנציח את הבדלי המעמד, לא פשוט...

המעוניינים להצטרף לרשימת התפוצה או להיגרע ממנה, נא עדכנו אותי [כתובת מייל] וככלל אשמח לשמוע.