פרשת צו

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר; צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ... וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה... אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה.

כבר בקריאה ראשונה שמים לב ללא ספק לדגש הרב בפסוקים לגבי קיומה של האש על המזבח. מהי אותה אש? בעבר נחשבה האש בעיני רבים לאחד מארבעת (או חמשת) היסודות האריסטוטליים המרכיבים את העולם כולו לפרטיו, כיום התובנות לגבי האש נשתכללו והאש היא בעצם תוצר של תהליך חמצון מהיר (האש

בתום התהליך נעלמת), תגובה כימית של יחסי

גומלין בין חמצן חום וחומר בעירה (היא כבר

אינה יסוד). עם זאת כל בר דעת מבין כי האש

היא בכל זאת מאפיין בסיסי חשוב ביותר של הקיום האנושי. האש היא מקור לשני דברים עיקריים: חום ואור. בלעדי השמש עולמנו קפוא, חסר חיים ושומם. בזכות האש של השמש, חומה, עולמנו ניזון, מעגל השנה קיים ובעקבותיו הצמיחה וההבשלה של גידולי השדה, תהליכי ההתאדות של המים המביאים להתעבותם ולירידת הגשמים וכמובן להשקיה של האדמה. ובזכות האור של השמש אנחנו יכולים לראות נפלאות ומיותר לציין, יש לנו עוד חשק לצאת מהעבודה מוקדם בטרם יחשיך. באסטרולוגיה מזלות האש מסמלים השפעה של כוחות חיים ויצירה.

חז"ל למדו כי אש תמיד זו שהיתה על המזבח (יש אומרים אפילו בשעת

המסעות) רק ממנה לקחו אש להדליק את שאר האלמנטים במשכן, את מזבח הקטורת, את המנורה ואף את גחלי מזבח הקטורת הפנימית ביום הכיפורים. מעין מקור חיים.

אנו נוהגים לתפוס אסוציאטיבית את היום, האור, כזמן של חיים ואת הלילה, החושך, כזמן של מוות (השינה היא אחד משישים ממיתה). היום בתפיסה האלילית נתפס כזמן המאבק של האדם באלים, כך אומר הרש"ר הירש ומשחק עם המילים 'לקום'-'להתקומם'-'קוממיות', היום הוא הזמן בו קם האדם מתקומם מול האלים ורוצה ללכת קוממיות, כך הוא כותב, בתפיסה היהודית הולך היום אחר הלילה ('ויהי ערב ויהי בוקר') אך במקדש הולך הלילה דווקא אחר היום וכך ממשיך וכותב הרש"ר הירש: "כי הלילה המסמל את דומיית המוות לא יוריד אחריו גם את היום; אלא היום המסמל חיים של קרבת ה' יעלה אליו גם את הלילה".

דברים יפים אומר הרש"ר הירש ובכל זאת לא נותר לנו אלא לתהות מדוע מחוץ למקדש הולך היום דווקא אחר הלילה?

לפני כמה חודשים פורסם מחקר שגרר אחריו כמה כתבות שקישורים אליהם נשלחו באופן מאסיבי ביותר במיילים שונים ברחבי הרשת וזאת לאור התגלית המרעישה שחשף מחקר זה. מהי אותה תגלית? מסתבר החוקרים גילו, ואף

הוכיחו זאת מדעית, כי ילדים צריכים הפסקות. כן, כן, זה נשמע מופרך אבל זו כל התגלית המרעישה. המחקר שנערך באוכלוסייה רחבה מאוד השווה בין תלמידים בגילאי 8-9 שקיבלו רבע שעה הפסקה לכאלה שקיבלו הפסקות קצרות יותר או לא קיבלו הפסקות כלל.

דעת ר' יהודה למשל וכן ברש"י ויקרא ו', ו'.

,Pediatrics of Department.MD,Stein.K.E Ruth and PhD,Silver.J Ellen,MD,Barros.M Romina,Center Kennedy.F Rose and Montefiore at Hospital s'Children,Medicine of College Einstein Albert York New,Bronx. למתעניינים נאמר שהמחקר פורסם ב:.pp,2009 February 2.No 123.Vol PEDIATRICS)2825‐doi:10.1542/peds.2007(436‐431.

למרבה ההפתעה הישגיהם של הילדים שקיבלו הפסקה של רבע

שעה היו גבוהים יותר משל חבריהם שלמדו זמן רב יותר.

אז מה החידוש הגדול כאן, כולנו יודעים שצריכים הפסקות, כולנו משננים לילדינו הקטנים שבלילה הולכים לישון כדי שמחר יהיה לנו כח וכולנו באמצע היום עושים הפסקת

צהריים, קפה או סיגריה. ובכל זאת נראה שאיננו מבינים זאת

באמת. אנו עושים את ההפסקה לעיתים מחוסר ברירה, לו

יכלנו היינו עושים מה שאנחנו רוצים מבלי לעצור בכלל. לו

יכלנו הרי שהיינו עובדים גם בהפסקה, כך היינו פרודוקטיבים יותר, לו יכלנו הרי שהיינו מדברים עם הקרובים לנו ללא הפסקה, לו יכלנו הרי שהיינו מטיילים ללא סוף, לו יכלנו הרי שהיינו לומדים תורה מבלי לעצור, אלא מה, שאנו איננו מסוגלים ולצערנו הרב אנו צריכים מנוחה. זאת בדיוק הטעות. כקופץ

על הגל פרסם פרופסור פרידמן מאוניברסיטת פנסילבניה כי מסקנת המחקר והצורך במנוחה ומרגוע לנפש חל לא רק על ילדים בגילאי 8-9 ולא רק על לימודים אלא על כולנו. כלומר שכדי לעבוד טוב יותר עלינו קצת לא לעבוד. כדי לצייר יפה יותר עלינו להפסיק קצת לצייר, כדי ללמוד טוב יותר עלינו להפסיק מידי פעם ללמוד וכו'.

במקדש ככלל לא נעשו עבודות עיקריות בלילה. הקרבנות כולם באופן מעשי הוקרבו ביום, עם שקיעת החמה נסתיימה עבודת המזבח ולא נתקבלו עוד קורבנות. אך אינו דומה לילה במקדש ללילה בקניון, שם החנויות סגורות, התריסים מוגפים, אין קול ואין עונה, שממה. במקדש לא הורדו התריסים, לא ננעל השער ואחראי המשמרת ספר קופה והלך הביתה כי במקדש הלילה הינו חלק מהיום, הוא ההמשך הישיר של היום, הוא לא המנוחה ההכרחית הנובעת מחוסר ברירה כי אם המנוחה שהיא ההמשך הישיר של העבודה עצמה והמקרבת עוד לעבודת השם, היא עצמה לצורך המשך עבודת השם וההתקרבות אליו. "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה".

על כן היום עוקב אחר הלילה שעוקב אחר היום וחוזר חלילה. על כן השבת היא סוף השבוע אך היא גם ראשית השבוע. אגב, דבר מעניין: אור מזוהה עם חום, וחושך עם היעדרו. הגיוני. אחת הסיבות שבאירופה יש יותר רכבים כהים מאשר בישראל היא בשל העובדה שהצבע השחור קולט את חום השמש טוב יותר מאשר הצבע הלבן. כלומר שדווקא בחושך יש לאור מקום להיכנס אליו. "לך יום אף לך לילה" או כמו שאנו אומרים כל יום בתפילה "יוצר אור ובורא חושך", החושך אינו היעדר האור, הוא חושך בפני עצמו.

שנזכה להיות קוראים בתורה "אש תמיד תוקד על המזבח" ושנזכה לדעת להכניס אור בחושך וחושך באור.

לסיום חידה, מה זה?

אריאל ז'יטניצקי

כמובן ללא קשר לחינוך פרטי או ציבורי הבדלי דת, מגדר ואפילו ללא תלות במספר התלמידים בכיתה.

לא דניאל אלא: Friedman.D Stewart.

איכה רבה, פתיחתא.