פרשת פינחס

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

בפרשתנו לאחר שהוסר צו איסור הפרסום על שמות המשתתפים במעשי הנבלה, הרוגיו של פינחס, ולאחר שמוענק לפינחס ח"ח על מעשיו, לאחר מפקד כל יוצאי הצבא בו מוזכרים שמות בתי אבות לפני ישראל הזכרת ואף בני קורח ומשפחותיהם הניצולים מרעש

האדמה והשריפה ולעומתם בני אהרון הנשרפים, לאחר הזכרת מיתתם של כל דור המדבר "כִּי-אָמַר ה' לָהֶם, מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר; וְלֹא-נוֹתַר מֵהֶם, אִישׁ", וציונם של יהושע בן-נון וכלב בן יפונה כשורדים היחידים שכשכר על התנהגותם יוצאת הדופן בעת חטא המרגלים קיבלו את עיטור העוז בנות צלפחד (אהובה קליין) והמופת ובונוס לפקד על עוד מסלול של טירונים לפני השיחרור... לאחר

שבנות צלפחד מביאות בפני משה מקרה תקדימי אשר אין לו מענה בחוק הידוע ועליו לפנות לקבלת הפרשנות שתכליתית והמעשית של המחוקק בנושא, לאחר תשובתו המהירה והתקדימית של המחוקק בחקיקה זריזה בעקבות לחץ של ארגוני הנשים "אִישׁ כִּי-יָמוּת, וּבֵן אֵין לוֹ--וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת-נַחֲלָתוֹ, לְבִתּוֹ", לאחר כל אלו, נותר רק חשבון אחד לסגור...

אדם אחד למעט יהושע וכלב נותר בחיים, משה. הקב"ה מנצל את

הארועים האחרונים, מעין תקציר שרשרת האירועים האחרונים (אם

משמיטים תלונות ובכיות ומסתכלים רק על הדברים הטובים...) והנה הקב"ה מזכיר למשה את החוזה שהיה ביניהם ואת הפרתו הגסה ע"י משה:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה; וּרְאֵה, אֶת-הָאָרֶץ,

אֲשֶׁר נָתַתִּי, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְרָאִיתָה אֹתָהּ, וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל-עַמֶּיךָ גַּם-

אָתָּה, כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף, אַהֲרֹן אָחִיךָ כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר-צִן,

בִּמְרִיבַת הָעֵדָה, לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם, לְעֵינֵיהֶם: הֵם מֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ,

וְאֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹ ן, מֵת; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן-

לוֹ, בְּהַר אֶפְרָיִם". (יהושע כד, לג)

לאור האשמה חמורה זו, היינו מצפים ממשה להציג כתבי הגנה, אלא שמאוחר מידי, הדין כבר נחתך כמה פרשיות מאחורינו וכל שנותר הוא אולי לבקש הקלה בעונש. הנה לנו ביטוי יחידאי מופיע לפתע:

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, אֶל-ה' לֵאמֹר

זו הפעם הראשונה שמשה מדבר עם הקב"ה, מעולם לא פנה משה אל הקב"ה בצורה זו. בכל חילופי הדברים ביניהם עד כה אותם יזם משה הפניה נעשתה על דרך של אמירה. כך למשל: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת-הָעָם הַזֶּה", וכן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-ה', לֹא-יוּכַל הָעָם", כך גם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי", וכן: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-ה' וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם", ובנוסף: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-ה', לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ".

אז כבר אנחנו יודעים, היה פה משהו מיוחד, עוד מעט ננסה להציע אולי מה קרה כאן, אך בטרם נעשה זאת נחזור כמה פרשיות אחורה... ועוד כמה אחורה... לפרשת בראשית. בסיפור הבריאה השני המופיע בפרק ב' נוצר האדם כך:

וַיִיּצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִפַּּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִיּם; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָהּ

והנה לנו עוד סימוכין לדברים שראו אור בדף בפרשת קרח.

כמו שנאמר: לָרַב, תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ – מעניין שכבר אז הרבנים היו מסודרים...

אונקלוס תרגם זאת כך:

וּבְרָא ה' אֱ-לֹהִים יָת אָדָם, עַפְרָא מִן אַרְעָא, וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי, נִשְׁמְתָא דְּחַיֵיּ; וַהֲוָת בְּאָדָם, לְרוּחַ מְמַלְּלָא

'נפש חיה' מתרגם אונקלוס 'נפש ממללא'.

התורה כולה מלאה בחילופי דברים בין הקב"ה למשה ו\או לישראל (משה בתפקיד המתווך) אשר מתאפיינים בדרך כלל באחד משניים:

א. וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה.

ב. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה.

על אונקלוס אמר הרמב"ם:

אנקלוס הגר שלם מאוד בלשון העברית והארמית והנה לנו בתרגומו של אונקלוס העקבי מאוד מתורגם כך:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וַאֲמַר ה' לְמֹשֶׁה

וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר וּמַלֵּיל ה', עִם מֹשֶׁה לְמֵימַר

אונקלוס מוצא הבדל בין השיח עם הקב"ה במקומות המציינים לשון אמירה ובין לשון דיבור. הדיבור על פי אונקלוס נעשה 'עִם' האחר בעוד שהאמירה מכוונת 'לְ'אחר כלשהו. את ההבדל בין הפניה הכללית והסתומה למישהו לבין הנסיון להיות עם מישהו מזהה אונקלוס עם מתת האל בבריאת האדם, מתן נשמת החיים ההופכת אותו לנפש חיה, ל'רוח ממללא', למדבֵר. הדיבור הוא המקום בו יכול להיווצר ' עִם' האחר רק אם הוא נעשה מהמקום הנכון בנפש, אחרת הדיבור הזה מרחיק בין השניים, לדבר לאחר מפקיע את הזהות של האחר והופך אותו לכל אחד כמו לאף אחד.

כעת במעבר חד לספר דברים לפרשת ואתחנן, נגלה שבתיאורו של משה את הדברים זה מה שקרה

ברגעים אלו ממש:

וָאֶתְחַנַּן, אֶל-ה', בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר. אֲ-דֹנָי ה', אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת- עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה--אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר- יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹן...

בפרשתנו לעומת זאת אלו הדברים שאמר משה:

יִפְקֹד ה', אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר, אִישׁ, עַל-הָעֵדָה. אֲשֶׁר-יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם, וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם; וְלֹא תִהְיֶה, עֲדַת ה', כַּצֹּאן, אֲשֶׁר אֵין-לָהֶם רֹעֶה.

... וכבר נתן דעתו לסילוק הגשמות, וכל תואר שמתאר הכתוב המביא לידי גשמות מבארו כפי עניינו, וכל שהוא מוצא מן השמות הללו, המורים על מין ממיני התנועה, עושה עניין התנועה התגלות והופעת אור נברא, כלומר: שכינה, או השגחה. (מורה מבוכים א' כז').

בפרשתנו לא מוזכרים תחנונים של משה לה' או בקשה כלשהי על מנת שיזכה להיכנס לארץ. כל שמוזכר בפרשתנו הוא דאגתו של משה למה שיקרה אחריו, בקשתו להפקדת מנהיג שיירש אותו והוא אכן נענה שעליו להפקיד את המשימה בידי יהושע בן-נון, נערו.

יתכן כי השיחה בין משה ובין הקב"ה המתוארת בפרשת ואתחנן זרועה בתוך המילה 'וידבר'. אם נסרוק את כל הפסוקים בהם פונה משה לקב"ה נגלה שכולם נאמרים במצבים בהם משה בעמדה מאשימה\מתגוננת. שום דבר לא נאמר בשיח. כאן לראשונה פונה משה אל הקב"ה בצורה של דיבור על מנת להיות איתו, הוא מתחנן להיכנס לארץ כדי לשהות עם הקב"ה ואולי התחנון עצמו הוא שמביא אותו לקרבה מיוחדת ויחידאית בכל ההסטוריה עמוסת הדרמה והאירועים בין

ונסיים במשפט סתום של לוינס אשר מקבל משמעות לאור דברינו:

"השפה היא הכנסת אורחים".

בברכת יהי רצון שנלמד לדבר איש עם זולתו.

אריאל ז'יטניצקי.

חידתנו לפרשת פנחס היא:

פתרון החידה משבוע שעבר:

כלב בן יפונה ויהושע בן נון השכימו

שאלנו כמה שנים לקח למאיר אריאל לסיים את

קום לעבודתם ועם זריחה והלכו הפסוק??

באותה מהירות זה לכיוונו של זה.

יהושע צעד מ-נקודה א' לנקודה ב'

וכלב מנקודה ב' לנקודה א'

הם נפגשו בחצות היום, אך המשיכו

התשובה היא שבע שנים.

ללכת ללא עצירה. בין אלבומו של מאיר אריאל שנקרא 'שירי חג ומועד

ונופל' לבין האלבום '... וגלוי עיניים' עברו כשבע

יהושע הגיע לנקודה א' בשעה ארבע

שנים (האלבום הבא אחריו היה 'ירוקות'). מאיר אריאל

אחה"צ וכלב הגיע לנקודה א' בשעה אהב לשחק עם העברית לא רק בטקסט של שיריו אלא תשע בערב. גם בשמות השירים ובשמות האלבומים שלו...

באיזו שעה זרחה השמש?

תודתי לראש ישיבת מיר, הגאון הרב נתן צבי פינקל שליט"א, על האתגר. אינני יודע אם לזו היתה כוונת הרב בשאלתו אבל כוונות לחוד ותוצאות לחוד...

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל]. אשמח לשמוע