פרשת האזינו

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

הנה הגענו לפרשה האחת לפני שאחרונה (להחזיק מעמד...), פרק אחד בלבד,

פרק לב של ספר דברים. פרשתנו כמעט כולה שירה, בסופה של הפרשה דברי סיכום של הקב"ה למשה ("תגיד שלום, הולכים..."), ורגע לפניהם דברי סיכום של משה לישראל:

וַיָבֹּא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן. וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם: אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵיּכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.

לא מעט פעמים כבר שמעו ישראל בעבר נאום דומה, שעיקרו תעשו את המצוות ויהיה בסדר. כאן

מוסיף משה אלמנט נוסף שלא היה בעבר. מעבר לסיבה הרגילה לשכנוע בעשיית המצווה הרי היא השכר שבצידה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים, או במקומות אחרים ירושת הארץ ו\או יושביה יש כאן סיבה נוספת: "כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵיּכֶם".

רש"י במקום כתב:

לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.

אבל פירושו של רש"י קצת קשה היות והוא בעצם מסביר שמשה חוזר על דבריו פעמיים, שכן בהמשך המשפט אומר משה מפורשות "וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים". נראה שרש"י בעצמו הרגיש שהפרוש הזה לא יספק חלק מקהל היעד וכדי לשמור על הרייטינג מייד הוסיף:

אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר, תדע לך שכן אמרו (בראשית לו, כב) "ואחות לוטן תמנע", (שם לו, יב) "ותמנע הייתה פילגש" וגו' לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלוואי ואהיה פילגשו. וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים

מתאווים להידבק בזרעו:

רש"י מנסה משהו אחר, אין דבר ריק בתורה שבדרשתו אין שכר, או במילים אחרות הרי הוא כאומר 'בכל דרשה בתורה ישנו שכר'. והנה מביא רש"י דרשה על הגברת תמנע (שכבר שכחנו בתחילת מסענו בספר בראשית) לכאורה שני פסוקים סתמיים אינפורמטיביים אודות קשרי המשפחה ועיסוקה של תמנע (כדמות שולית בסיפור המקראי...) והנה הצלחנו ללמוד מהם מדרש

מעניין, ומה שכרו? שכעת אנו יודעים שבחו של אברהם.

אז 'ריק' = 'חינם' = 'לשווא' וכגון אלו ושכר הוא משהו בעל משמעות. ולימוד תורה הוא בעל משמעות... יפה אבל... האם משה שכתב את התורה (ולא ממש הבין את דרשותיו של ר' עקיבא)

אכן התכוון לכך? סביר להניח שלאו דווקא... כלל ידוע הוא שכאשר רש"י מביא שני פירושים

צריך להעיר כאן על המשמעות הסמלית של 'לב'?!

לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם.

אין לך דבר ריקן בתורה שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר, תדע לך שכן אמרו (בראשית לו, כב) "ואחות לוטן תמנע", (שם לו, יב) "ותמנע הייתה פילגש" וגו' לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה הלוואי ואהיה פילגשו. וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאווים להידבק בזרעו:

לחלופין ניתן להבין שרש"י מביא את הדרשה על תמנע כדי להראות שבניגוד לדברים אחרים ריקים בעולם, הנה זרעו של אברהם הרוויח שיש לו משהו אמיתי ובעל ערך (לא ריק) והדבר כה בולט שאפילו הזרים רוצים להתקרב ולהיות חלק (או לפחות במגע) עם אברהם וזרעו כדי לקבל קצת שכר (אולי ייפול איזה פירור...).

גם זו אופציה: נאמר בגמרא: אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחת, שנאמר: כי לא דבר רק הוא מכם, ואם ריק הוא- מכם ריק הוא (כך מסבירה הגמרא במסכת חגיגה ט: את הפסוק). אם אתה מרגיש חסר בלימוד התורה שלך, לא התורה חסרה, אלא אתה חסר. דורשי רשומות דרשו: מכם, בגימטריה 100, זהו- אם זה ריק, מכם הוא ריק, מדוע עצרת את הלימוד לאחר 100 פעמים? אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. לכאן

דעתו אינה נוחה עם אף אחד מהם בפני עצמו. היות והמדובר במילים אחרונות בנאומו החשוב של משה, אולי כדאי להמשיך לחפש פרוש אחר.

במסגרת חיפוש פירוש כלשהו הנה לנו הספר 'משך חכמה' שמצליח לבלבל אותנו קצת יותר:

כי לא דבר ריק הוא מכם פרוש דבר שיכול להתרוקן מכם כי הוא חייך ואיך יכול האדם להתרוקן מן החיים ואם תאמר פעמים צריך האדם להתרוקן כמו במרחץ ובית הכסא על זה אמר ובדבר הזה במה שתתרוקנו מזה במקום המוכרח תאריכו ימים. וזה פרוש הגמרא ברכות כ"ד ואם פסק מה שכרו אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר "ובדבר הזה" כו'. ועפ"י מכוון זה ייתכן לפרש דקיי"ל כר' ישמעאל דהנהג בהם מנהג דרך ארץ, לכן אמר ובדבר הזה שתתרוקנו מזה בעת חרישה וקצירה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם כו', אבל לעסוק במסחרים ובחרישה בארצות רחוקות זה אסור לבטל עבור מותרות ותענוגות בני אדם ודוק.

הגמרא אליה מתייחס ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק בקטע לעיל עוסקת במחלוקת לגבי דינו של

מי שהולך במקום מסריח, האם יכול לקרוא קריאת שמע או לא:

... רב הונא: המהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו ויקרא ק"ש.... רב חסדא: היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא ק"ש, ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא – פוסק.

לא פסק, מאי? (= מה הדין אם לא הפסיק?) אמר ר' מיאשה בר בריה דריב"ל: עליו הכתוב אומר "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם". ר' אסי אמר: "הוי מושכי העון בחבלי השוא"...

ואם פסק מה שכרו? אמר ר' אבהו עליו הכתוב אומר: "ובדבר הזה תאריכו ימים".

רב הונא סובר שניתן לקרוא קריאת שמע (רק תשים יד על הפה, לא מנומס...). לעומתו רב חסדא סובר שאסור לקרוא קריאת שמע במקום שכזה, ואם בטעות היה באמצע הקריאה שיפסיק מייד. חז"ל בפסקה האחרונה מייחסים פסוקים שאינם מחמיאים (בלשון המעטה...) לאלו שלא מפסיקים לקרוא במקום מטונף, וכל הדיון נחתם בשאלה מה שכר יש למי שמפסיק את קריאת שמע (כדי להתרכז בטינופת...) ותשובתו היא בהמשך של הפסוק שלנו "כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם- -כִּי-הוּא, חַיֵיּכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים".

ניתן לטעון כי המחלוקת של רב הונא ורב חסדא אינה מחלוקת טכנית בדיני קריאת שמע, אלא היא מחלוקת עקרונית ושורשית יותר. מהו היחס בין עולם המעשה והעולם האידאי או אם תרצו מה היחס בין קודש לחול.

אפשר להניח יד על הפה וליצור חציצה בין השניים, לנסות להישאר בתוך אזור סטרילי, כאילו שהסרחון איננו, להמשיך למלמל לעצמו קריאת שמע. ואפשר לקרוא את קריאת שמע כשהאויר נקי יותר, ואולי "להינות" מהריחות ולעצור את הקריאה כשהאוירה אינה מתאימה.

בפגישת יעקב ויוסף על הפסוק "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד" מסביר רש"י שיוסף נפל על צווארו של יעקב, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, יעקב היה עסוק באותו רגע אמרו רבותינו שהיה קורא את שמע. יעקב באחד הרגעים הדרמטיים ביותר בחייו (כנראה...) בדיוק אז הוא

בגימטריא 101. אשרי מי שבא לכאן, אזי תלמודו בידו. ישקני מנשיקות פיהו. פיהו בגימטריה 101. אם אין אני לי- מי לי. אני לי ‐בגימטריה 101. אם אין אני לי- אם לא למדת 101- מי לי. שכח בגימטריה 328. זכר 227 ההפרש ביניהם הוא 101.

זה גם כלל בחיים, אם מאכילים אותך בהרבה תירוצים אל תאכל, כי סימן שגם מי שמשתמש בהם מבין שכל אחד מהם לא היה מספיק בפני עצמו, שהרי אם לא כן הוא היה חוסך במילים...

הרשת לא העלתה דבר 'כפשוטו'...

תלמוד בבלי, ברכות דף כד ע"ב.

קרא קריאת שמע (רב הונא), יוסף לעומתו עסק באותו רגע בחיבוק ובבכי, הוא לא קרא קריאת

שמע (רב חסדא), יוסף הוא ללא ספק סמל של איש מעשה.

השאלה היא כשיש ריח חזק האם לסתום את האף ולהמשיך הלאה או להריח, להרגיש, לבכות ולחבק? ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל המחבר של הספר "משך חכמה" על התורה שהבאנו למעלה סובר שמשה בעצמו מבין שלעיתים צריכים 'להתרוקן'. לעיתים צריכים להתמסר כליל למשהו אחר, רק הפניוּת הזו תזמן בבוא העת את ברכת החיים הגלומה בעולם הזה. דווקא משה מי שמסר חלק נכבד מחייו בהנהגה מעשית של עם מחד, ומאידך מי שדיבר פה אל פה עם הקב"ה, מנחיל הלאה את הרעיון הזה לבני ישראל.

בימים אלו שאנו נמצאים לקראת יום הכיפורים, אנחנו צריכים לזכור שלכל שבת מוצאי שבת, ואחרי כל יום כיפור יבוא סוכות שיעיף אותנו מהבגדים הלבנים אל ריח האתרוג ובניית הסוכה.

לקינוח: שתהיה לנו שנה טובה, עם ריחות נעימים.

רשמו על דף את המספר 606.

שנדע מתי להתחיל, מתי להפסיק ומתי להמשיך.

שבת שלום וגמר חתימה טובה, איזה פעולות עליכם לעשות על

אריאל ז'יטניצקי. מנת שתקבלו מספר הגדול

ממנו פי אחד וחצי?

לסיום, לאור החלפת שעון הקיץ בשעון חורף, בקשה קטנה מהצדיקים (מי שמכיר אחד שיעביר לו...): זה שאמר הכתוב (קהלת ג): ידעתי כי כל אשר יעשה הא-להים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וגו'. אמר רבי יוסי בן זמרא: מהו עליו אין להוסיף וגו'? כך אמר הקב"ה: מתחילת ברייתו של עולם (בראשית א): יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו'. ומפני מה כתיב (עמוס ה): הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו? שייראו מלפניו, שיהיו הבריות יראים מלפניו. למה הדבר דומה? למדינה שמרדה במלך. מה עשה המלך? הביא לגיון אחד קשה והקיפה, כדי שיהיו בני המדינה רואין אותו ומתיראין מלפניו.

(...) דבר אחר: כך ברא הקב"ה את החורף שיהא חורף, ואת הקיץ שיהא קיץ. בא אליהו ועשה את החורף קיץ, שכן כתיב (שם א יז): חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. בא שמואל ועשה את הקיץ חורף, שכך כתיב (שמואל א יב): הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן

צדיקים יקרים תעשו לנו טובה, אל תתערבו! תשאירו לנו את החורף חורף ואת הקיץ קיץ! תודה.

פתרון החידה משבוע שעבר:

א. היות וליד כל צדיק צריכים להיות צדיק ובינוני וליד כל בינוני צריכים להיות צדיק וצדיק (כי שני בינוניים לא יתכן כי אז אין צדיקים

בכלל!), יוצא שיש 12 צדיקים ו-6 בינוניים.

ב. ניתן לפתור בכמה דרכים, אחת מהם היא: 12 צדיקים ו-6 בינוניים. תשובות אחרות נכונות זיכו את פותריהם באותו פרס שקיבלו השאר...

כמובן שבחיים ניתן להסתכל על כל דבר מכמה צדדים, הנה כך כתב בעל חידושי הרי"מ על התורה לפרשת ויגש ע"מ סט-ע:"איתא בשם המהר"ל ז"ל מפרג כי כאשר נתעורר בלב יעקב אבינו ע"ה אהבה ושמחה עצומה, הכניס אותה האהבה לתוך עבודת השי"ת".

החל מכתונת הפסים, דרך אימפריה מצרית שהקים וכלכל בזכות עצמו (ע"ש פרעה).

קל מאוד לזהות אותם בימים אלו, ביום כיפור הם יושבים רגל על רגל, הם כבר קיבלו את הדין שלהם בראש השנה, לא? 🙂

מדרש רבה על פרשתנו (דברים רבה פרשה י' אות ב').

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל]. אשמח לשמוע