פרשת בראשית

הטקסט חולץ אוטומטית מקובץ ה-PDF. הנוסח המחייב הוא הדף עצמו.

השבת אנו מתחילים מהתחלה, כמו שנאמר "... ולהתחיל מבראשית". ונראה שראוי לעסוק בהתחלה. ספר בראשית מלא בהתחלות, הוא מזכיר סוג של לידה. הוא תחילת התורה ועל כן הוא לידתו של ספר התורה. הוא תחילת העולם הפיזי, סיפור הבריאה. תחילת קיומו של האדם, תחילה לקיומה של הנפש (הזמן הקריטי והבונה של האישיות כנאמר בבית מדרשו של פרויד). תחילת הקשר בין האדם לעולם. תחילת הקשר בין האדם לאל. תחילת הקשר בין האדם לאשתו ובין האישה לאישה. תחילת הקשר בין האדם לזולתו. ועוד ועוד מכל טוב של התחלות.

התחלת ההתחלות היא כמובן ההתחלה ב-ה' הידיעה היא כמובן "בְּרֵאשִׁית", מדרשים שונים נאמרו על אותה אות הפותחת את התורה, האות ב'. מצינו במדרש (שמות רבה לד, ב) "... מה תורה קדמה לעולם במעשה בראשית כך...", ובגרסאות שונות גם "מה תורה קדמה לכל...", וכן "קודש אבריך הוא הסתכל באורייתא וברא עלמא".

אולי יש מי שעיינו בספריו של סטיבן הוקינג על בריאת העולם ולאור התהיות והנפלאות המתוארות שם יניחו ויאמרו כי אל לנו לדון במה שלמעלה מאיתנו ודי לנו שאנחנו לא מבינים את מה שבגובה עינינו והיא להם תשובה. יש גם מי שידרשו לדעת בכל זאת, מה קדם לעולם, ואיך יתכן ולמה וכמה והנה חז"ל עונים להם תשובה, התורה (מי שהתשובה הזו הספיקה לו מוזמן לשתף אותנו גם...).

הזוהר הקדוש על פרשתנו מתחיל את דבריו על פרשת בראשית כך, בתרגום

חופשי מאוד (!):

בראשית רצונו של המלך, גילף גילוף באור העליון... ויצא מתוכו סתום מראשית סוד אין סוף... לא בהיר ולא כהה לא אדום ולא ירוק וללא צבע כלל... כאשר ראה... עשה גוונים להאיר בתוך הניצוץ... ומתוכו יצאה נביעה של צבעים שצבעו הצבעים של מטה... יצא ולא יצא... ולא נודע כלל עד שמתוכו הבקיעה נקודה אחת סתומה

בריאת האור, תחריט

מאת גוסטב דורה. עליונה שלא נודעה... ובשל כך קראו ראשית, המאמר שקדם לכל. זה בסדר, זה לא שאני הבנתי (וזה עוד אחרי התרגום הקלוקל שלי...). ובכל זאת למה הבאנו את הדברים? כי גם הזוהר הרגיש שבראשית זו לא ההתחלה, היה הרי רגע לפני כן. אם כך אנו צריכים להתחיל מהרגע שלפני כן. כמובן שברגע שמתחילים מהרגע שלפני כן נותר להבין את הרגע שלפניו וכן הלאה... דבר אחד בטוח, ברור לנו שזה לא ברור.

משהו אחד יתכן וניתן להבין מדברי הזוהר בלי להבין את דברי הזוהר. הרי לנו כי משהו 'גדול', משהו חסר גבול צורה או צבע צריך ללבוש לפתע בגדים פשוטים, בגדים שאנחנו יכולים לראות. המעבר מהגולמי אל הצורה יהיה לעולם פלא בעינינו, הרי אנו איננו מבינים דברים חסרי צורה וצבע, לא כך? עוד נראה...

לאחרונה נתחדשו לי כמה דברים בעניין זה אבקש לנסות להביא אותם לפניכם. אחד הסיפורים המעניינים של ספר בראשית הוא סיפור קין והבל. בעוד שמלידה הורגלנו למציאותו של חטא

שנעשה ע"י האדם (וחווה, והנחש...), כבר בבריאת העולם, הרי שהחטא הזה הוא כאין וכאפס אל

מול החטא הבא אחריו, רצח קין את הבל אחיו. אבקש לעיין בו ברשותכם (יתכן ורבים מהדברים

בהקשר זה מובאים בזכות שעור של האדריכל אודי מנדלסון, תודה):

(א) וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה'. עד עתה עסקנו בהתחלות שונות הנוגעות לעולם הטבע, לקיומו הנפשי של האדם אל מול אשתו ואל מול אלוהיו וכעת התחלה חדשה ועצמאית של המשפחה הראשונה. התוצאה של המפגש בין

זוהר פרשת בראשית (דף טו ע"א).

הגדילו לעשות חז"ל כאשר דרשו כי הקב"ה עצמו חטא בעצם מעשה הבריאה כבר בבריאת המאורות...

עבירות שבין אדם למקום יוה"ב מכפר, היה אדם הראשון מחכה והנה בא יוה"כ וכיפר את חטאו כלא היה. זאת לעומת חטאו של קין שישא לנצח עד יום מותו.

עיקרי הדברים אשר יובאו כאן הם תוצר של שעור (או אף כמה שעורים) שהעביר האדריכל אודי מנדלסון (המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון. המחלקה לפרשנות ותרבות, אוניברסיטת בר אילן), היות והדברים נכתבים רק עכשיו ממה שנשאר מהזכרון העמום הרי שאודי לא אשם בכל מה שייכתב פה ובמה שלא ייכתב פה ויתכן שאוסיף ואגרע...).

השניים מולידה חיים חדשים, לראשונה בעולם. אך עם זאת בחרה חווה לנכס את החיים האלה אליה. קניתי איש, הוא שלי כעת, אדם שלה, בנה שלה, הכל שייך לה, גם ה'. היא יוצרת, כמו הקב"ה, מה הוא ברא אדם, אף היא. אם כל חי.

(ב) וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. זה ממשיך לעבוד, ותוסף ללדת. אך הפעם התהליך הרכושי הזה נכנס ליצירה ממש. ותוסף, להוסיף על הקודם, אין לו קיום משל עצמו, הוא אחיו, האח שלו דווקא. הוא הבל – דבר חסר תכלית וכוונה בפני עצמו, תוצר נלווה של דבר מה אחר. חסר קיום פיזי, חסר מקום מוגדר במרחב, נע ונד, רועה צאן. לעומת קודמו, קין –הקנוי או הקונה. קיים, נוכח. אחוז בקרקע, עובד אדמה.

(ג) וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַה'.

קין הראשון שחושב על הבאת דבר מה ל-ה'. הוא שנולד בסוד הקניין, אבי השייכות והניכוס מוכן לתת דבר מה לאחר. חידוש. מפירותיו, כל מה שיש לו, מה שקנה. מה ששייך לו. לה'.

(ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל גיימס טיסוט, וְאֶל-מִנְחָתוֹ. צרפת, 1902-1836

הבל אשר מעצמו אין לו ולא כלום, עושה כאחיו. נוסף על מעשהו של קין, הבל מביא גם הוא, מהבכורות ומהחלב (החלק המובחר) מנחה ל-ה'. כאחיו. הד של אחיו.

וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ.

כיצד ידעו האחים קרבנו של מי התקבל? וישע ה' דווקא להבל, דווקא לחקיין. דווקא למי שלא יזם בעצמו, להבל. הוא המקבל את התשובה ראשון ויחיד. תשובה שבעומקה אין לה ולא כלום. הכל כרגיל, האש אכלה הכל, העשן היתמר מעלה. הבל מרוצה. בעצם לא קרה דבר. הגיבור

האמיתי נותר ללא תשובה. האש לא אכלה? העשן לא היתמר מעלה. ואולי זו תשובה גדולה מזו.

(ה) וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו.

שני האחים מקבלים יחס. להבל הכל כרגיל ולקין קורה פלא. כיצד יחליטו למי שמע ה' ולמי לא שמע? קין עצוב, או יותר נכון כועס. האש היא שלו, הוא הדליק וכיצד ייתכן כי לא עלתה? הבל זורם עם מה שקורה, האש עולה.

(ו) וַיֹּאמֶר ה', אֶל-קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ.

דווקא קין, הנעצב וכועס, זוכה לדיבור עם ה'. דווקא האמהות התייסרו בעקרותן כי שיווע הקב"ה לתפילתם. האם קין יענה? האם בכך נתמלא רצונו לקרבת ה' שרצה בה? הנה זכה לדיבור צפוף ואינטימי. דיבר על רגשות... דיבור איכפתי.

והדממה בסיפור נמשכת, לא קין ולא הבל. ולשם מה לנו הדיבור בכלל?

"espace'l inventer pour mots Des.distance la de venir faire pour mots Des"

המילים נותנות לאדם את מקומו שלו, את המרחב שלו. אותו מרחב מאפשר לו להזמין את האחר. מי שאין לו את המילים הללו, מי שאינו יכול לבטא את הדברים אין לו מקום בשביל עצמו ואין לו מקום לארח את האחר במקומו.

(ז) הֲלוֹא אִם-תֵּיטִיב, שְׂאֵת, וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ, תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה, תִּמְשָׁל-בּוֹ.

והסנה איננו אוכל... זה בדיוק מה שמושך את משה, הוא לא מרגיש שנעשה לו עוול להיפך, הוא רואה בכך זכות.

בתרגום לעברית: "מילים בכדי להזמין (להוליד\לארח) את המרחק, מילים בכדי להמציא את המרחב". Jean-Louis)Paris(vives Lettres Editions,1992,espace'l de invention 'L,Giovannoni.

אמרו הפרשנים כי הפסוק מהקשים במקרא, איזו חטאת יש פה? וכי מי חטא? האם 'ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו' הוא החטא או העונש? דבר אחד ברור. קין שותק. קין לא עונה לה' ואולי הוא כלל אינו רוצה בדיבור, אולי כל רצונו בטקס בלבד ללא מה שעומד מאחוריו. הקורבן לא הוקרב בשל רצונו של קין בקרבת אלוקים כי אם כהצהרת הון.

(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. מלידתו קין בחור שקט, טרם שמענו ממנו אף מילה אחת והנה לפתע קין אומר. איננו יודעים מה אמר. בעצם איננו יודעים אם כלל אמר. יתכן כי ויאמר מכיל את רצונו של קין להוציא דבר מה מפיו אך לשווא. אולי אינו מצליח לבטא את רחשי ליבו, אולי אינו יודע מה לומר ואולי לא ניתן לתאר במילים. אולי אך פתח את פיו לאמור והאויר יצא כשבא.

"רצח האדם האחר, הלוא הוא אי יכולתו לומר 'הנה אני', כותב לוינס, " ככל ש 'הנה אני' זה הוא 'הנני'; "כמו ה-'הנני' של האורח המופיע ומזעזע". Ghent" painting Eyck van Jan

1432 finished,"Altarpiece

ואכן קין שותק, אינו מסוגל לתת מקום לאחר, אך גם לא לעצמו. הוא קונה הכל, הכל שלו, גם

האחר. אכן כך מספר לנו המדרש:

ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו'. על מה היו מדיינים? אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר ארעא דאת קאים עליה, דידי! (=זה אמר: הקרקע שאתה עומד עליה שלי היא) ודין אמר מה דאת לביש, דידי! (=וזה אמר: מה שאתה לובש שלי הוא) דין אמר: חלוץ! ודין אמר: פרח! מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל-קַיִן, אֵי הֶבֶל אָחִיךָ; וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי, הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. ושוב פונה הקב"ה לקין, והפעם יש כבר תשובה. מה אתה רוצה ממני? מפטיר כמי שאינו רוצה בקיומה של השיחה הזו כלל. דיבורו של האדם נותן מקום לקב"ה להיכנס. תפילה. קין נמנע מכך.

(י) וַיֹּאמֶר, מֶה עָשִׂיתָ; קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, צֹעֲקִים אֵלַי מִן-הָאֲדָמָה.

ונסיון נוסף, הפעם בפניה דרמטית יותר, מה עשית???. צעקה מהאדמה. מהמקום יוצאת הצעקה שאין לה מילים, לא אומרת כלום. במותו קנה הבל מקום באדמה, המקום שלא ניתן לו לפני כן. כעת לא תהיה ברירה אלא לקוברו 'בנכסיו' של קין, לעולם. וקין השתקן עדיין לא עונה.

(יא) וְעַתָּה, אָרוּר אָתָּה, מִן-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת-פִּיהָ, לָקַחַת אֶת-דְּמֵי אָחִיךָ מִיָּדֶךָ. עונשו של קין על פי דרכו שלו, האדמה לקחה את אחיך מידיך. יכול היה להיות שתיקח אותו בעצמך, שתמצא לו מקום אצלך, היות ולא מצאת הרי שהאדמה לקחה אותו, והרי שלקין עצמו פחות מקום כעת על האדמה, חלק מהמקום נתפס לנצח.

(יב) כִּי תַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה, לֹא-תֹסֵף תֵּת-כֹּּחָה לָךְ; נָע וָנָד,

תִּהְיֶה בָאָרֶץ.

כמו שאמר לכם המ"כ, "מה שלא לומדים דרך הראש, לומדים דרך

הרגליים. קין 'זוכה' לחיים של בריחה, חיים ללא מקום משלו.

,Vidal Henri by Cain,Gardens Tuileries the

(יג) וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-ה': גָּדוֹל עֲוֹנִי, מִנְּשֹׂא.

גם העוון שלו, מתקשה לסחוב אותו על גבו עם שאר קנייניו. ספק אם

הודה באשם ספק אם באומרו כי עוונו גדול הוא מתכוון לעונשו.

ז'אק דרידה, על הכנסת אורחים

מדרש בראשית רבה, פרשה כב, ז.

(יד) הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי הַיּוֹם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמִפָּנֶיךָ, אֶסָּתֵר; וְהָיִיתִי נָע וָנָד, בָּאָרֶץ, וְהָיָה כָל- מֹצְאִי, יַהַרְגֵנִי.

מדוע מניח קין שכל מוצאו יהרגהו? מי שאין לו מקום אין לו הגנה. הוא נועד למות, להיעלם. הבל לא היה אחוז בקרקע והנה נהרג, שמא יקרה גם לו כך. שמא והוא כהבל דמה...

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ ה', לָכֵן כָּל-הֹרֵג קַיִן, שִׁבְעָתַיִם, יֻקָּם; וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת, לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל- מֹצְאוֹ.

בוא נתחיל מהתחלה, קח אות. תרשום-תרשום, א', ב'... תתחיל מהאות, כך לא יכוהו כל מוצאיו. זה הסוד הגדול, אות. ככה הכל מתחיל. מכל נקודה תצא אות, ומכל אות מילה, ומהמילה הבעה,

ומההבעה הבנה, ומההבנה שלום. אולי. הנה הסיפור על האות הראשונה בעולם. אולי האות ב'.

(טז) וַיֵּצֵא קַיִן, מִלִּפְנֵי ה'; וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ-נוֹד, קִדְמַת-עֵדֶן.

ראו זה פלא. ארץ נוד, נדודים או ארץ? קין מתחיל להתמקם שוב, בשלבים, אך הפעם באופן שונה, אחר, אין הארץ קנויה לו כי אם מקומו הזמני בלבד. נוד.

(יז) וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא

חווה ואדם מתאבלים על מותו של הבל, יוהן ליס, צייר גרמני,

שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ.

הנה לנו תחילתו של הסיפור והאדם ידע את חווה אשתו. שם עוד אין לאשתו של קין, יתכן כי היא בכל זאת קצת שלו. תהליך שיקום לוקח זמן... ובכל זאת התקדמות, קשר זוגי, והצטרפות של נפש נוספת למשפחה. תיקון. והנה לא רק תיקון כי אם גם בניין. ויהי בונה עיר. מי שלא הצליח לפני רגע לחיות עם האחר מוצא מקום לו ולאחר ואפילו אינו קורא אותה על שמו כי אם על שם האחר (כמעט), על שם בנו.

(יח) וַיֵּדַע אָדָם עוֹד, אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת: כִּי שָׁת-לִי אֱ-לֹהִים, זֶרַע אַחֵר--תַּחַת הֶבֶל, כִּי הֲרָגוֹ קָיִן.

הנה לנו עוד סגירת מעגל, חווה שבבנה הראשון הראתה סימני קניין מכירה בכך שהא-לוהים נתן

לה בן אחר ולא היא קנתה ולא היא עשתה, כִּי שָׁת-לִי אֱ-לֹהִים.

(יט) וּלְשֵׁת גַּם-הוּא יֻלַּד-בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ; אָז הוּחַל, לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'. {ס} תחת הבל בא שת והנה גם לו בן. התחלה של אנושיות, של שיחה. ואם יש לאדם מקום לזולתו ואם הוא אנושי אז אפשר להתחיל גם לקרוא בשם ה'. אפשר לדבר עם הקב"ה בתפילה.

בתחילת דברינו הזכרנו בהקשר לדברים שהובאו מספר הזוהר כי האדם אינו מבין את הקשר בין הדבר שהוא בלי גבול ובלי צורה, את מה שקדם לזמן ומרחב ובין מה שמוחש ומוגדר, קבוע ומוגבל. אך האמנם כן?

כאשר עומד האדם אל מול זולתו הוא אינו מסוגל להביע את כל אשר על נפשו ולהוציא את הדברים כלפי חוץ. לעיתים עליו להתחיל עם אות, עם סימן, הסימן מעביר משהו, לא הכל אבל משהו. פתח לתקשורת. יש פער לעולם בין הפנים לחוץ. בין ההרגשה להבעה. בין המחשבה לדיבור. על הפער ביניהם אפשר לבנות עיר. רק לא לוותר.

פתרון החידה משבוע שעבר (אולי...):

לכל כלל יש יוצא מן הכלל,

לקינוח: וגם לכלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל

שבת שלום, יש יוצא מן הכלל,

שני אבות, שני בנים יצאו לטייל.

שכן אם לכלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל

אריאל ז'יטניצקי.

כל אחד הקים עיר. סך הכל לא היה יוצא מן הכלל,

אז הכלל שלכל כלל יש יוצא מן הכלל הוקמו 3 ערים. היתכן?

היה היוצא מן הכלל של הכלל

שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

אינני יודע סימוכין לכך אך האות ב' היא אות מכילה, יש לה צורה והיא מקיפה ומשאירה פתח להכניס לתוכה דבר מה, לצקת תוכן...

"עכשיו אינה מביטה אל בנה זה אלא כאל מתנה שניתנה לה מן השמים" (קאסוטו בפירושו לבראשית).

מותר להעביר הלאה. להוספה/הסרה מרשימת התפוצה נא לעדכן אותי [כתובת מייל]. אשמח לשמוע